במהלך תקופת הקורונה, אחד האמצעים השכיחים ביותר להילחם במידע שקרי הוא שימוש בבדיקת עובדות.

בדיקת עובדות היא תהליך שבו הבודקים לוקחים טענה מסוימת ומראים האם היא אמיתי או שקרית, כשבמקרה והיא שקרית, הבודקים מציגים את האמת.

אפשר, למשל, לראות בתוכנית של גיא זוהר, "מהצד השני", סוג של בדיקת עובדות.

אולם, האם הצעד הזה אכן יעיל?

השאלה הזו נידונה בהרחבה במחקר העולמי, שבודק את ההשפעה הציבורית של פייק ניוז והיא נידונה גם באכסנייה הצנועה שלי (למשל, בפוסט הזה מלפני כשבעה חודשים).

בגדול, ישנה הסכמה כוללת על כך שבדיקת עובדות היא צעד חשוב, שיש להתמיד בו ככל שפייק ניוז מופץ בכל מקום.

יחד עם זאת, היעילות שלה מוגבלת, כלומר- לא כל אדם שנחשף לבדיקת עובדות ישנה את עמדתו המוטעית, שהתבססה על מידע שקרי, בעקבות החשיפה למידע החדש.

ישנן סיבות רבות לשאלה מדוע השינוי הזה, שהגיוני כל כך שיקרה מבחינה רציונלית, לא באמת קורה (כלומר, מדוע אנשים ממשיכים לאחוז בתפיסותיהם השגויות גם לאחר שהופרכו באופן ברור).

אחת הסיבות הנפוצות לכך היא מה שמכונה "הטיית אישור" (confirmation bias): בני אדם מחפשים כל העת מידע חיצוני שיאשש את תפיסות עולמם, גם אם הוא שגוי, על מנת לשמר את זהותם העצמית ואת מקומם בחברה בה הם חיים.

עם זאת, ישנן גם גישות אחרות:

מכון המחקר האמריקני The Brookings Institution פרסם מחקר שביקש לעסוק בהשפעת עובדות בדוקות על תפיסותיהם של אנשים.

לשם כך, 500 משתתפי הניסוי חולקו לארבע קבוצות, המתאפיינות בגישתן לידע ובמודעות לכך:

  • המיודעים (informed): אנשים שהיו בטוחים לגבי עובדה מסוימת (שהיא נכונה)
  • הלא-מיודעים (Uninformed): אנשים שיודעים כי אין בידם את כל המידע בנושא מסוים
  • המוטעים (Misinformed): אנשים שבטוחים כי הם יודעים דבר מה, אך הוא למעשה שגוי
  • בעלי הידע המעורפל (Ambiguously informed): משתתפים שהודו כי בנושא מסוים הם מנחשים מה נכון ולא היו בטוחים לגבי העובדות שבידם
כן כן, גם לי החלוקה הזו הזכירה את ההתבטאות המיתולוגית של רונלד ראמספלד על מה שאנחנו יודעים או לא יודעים….

לאחר שהציגו למשתתפי המחקר עובדות מסוימות שנבדקו בבדיקת עובדות, החוקרים הציגו למשתתפים שאלות, שהתשובות להן מבוססות על העובדות שהוצגו להם.

וכאן, ישנם ממצאים מעניינים: בעוד שהמיודעים הפיקו מבדיקת העובדות תועלת (אף על פי שכבר ידעו אותן), הרי שקבוצת המוטעים הפיקה ממנה את התועלת המועטה ביותר, כלומר- החשיפה לעובדות לא יצרה אצלם את ההכרה, שהם נשענו על מידע לא מהימן. בקרב שתי קבוצות הביניים- הלא מיודעים ובעלי הידע המעורפל, לעומת זאת, נראה שבדיקת העובדות סייעה: היא שיפרה את תשובותיהם ועזרה להם לבחור את התשובה הנכונה.

אז, מה זה בעצם אומר?

ההשפעה של בדיקת עובדות על בני אדם תלויה בידע המוקדם שיש להם בנושא בו נבדקו העובדות: כלומר, אצל אנשים מיודעים, הבדיקה אישרה להם שהם נאחזים במידע נכון ובחרו בו שוב, אך בקבוצת המוטעים, הבדיקה לא הייתה יעילה והם המשיכו להסתמך על התפיסה השגויה. אם נשליך את זה למציאות, הרי שבדיקת עובדות על חיסוני קורונה, למשל, לא תועיל לאלו שכבר יודעים את העובדות ולא לאלו שבטוחים כי המידע המוטעה שלהם הוא מבוסס.

לעומת זאת, בדיקת עובדות יכולה בהחלט לסייע לאנשים המהססים, המתלבטים, שלא בטוחים מה מכל בליל המידע שסביבם הוא נכון וראוי להסתמך עליו, בהחלטה חשובה שכזו. יחד עם זאת, לא כל בדיקת עובדות יעילה וכמו הרבה דברים בחיים, גם את בדיקת העובדות צריך לדעת לבצע ולהציג באופן מסוים, כך שיסייע לעובדות המוצגות להיזכר אצל אנשים ולהשפיע על החלטותיהם ומעשיהם (אני מסביר על זה בחלק השלישי של הפוסט הזה).