אחת השאלת שמעסיקות ביותר את החוקרים בשנים האחרונות היא, מדוע הפצת פייק ניוז הפכה להיות תופעה על כך נפוצה. לשאלה הזו נמצאו כמה תשובות- למשל, המשיכה הרגשית הגדולה שיש לחדשות מזויפות בקרב הגולשים. גם האפשרות ליצור פגיעה פוליטית משמעותית באמצעות פייק ניוז (כמו במקרה של הילארי קלינטון והפיצריה) מפתה גורמים זדוניים להפיץ חדשות מזויפות. אל המניעים הללו ניתן להוסיף מניע חזק לא פחות- כסף.
ישנן בשוק חברות המבינות את הצורך של פוליטיקאים, או של צרכנים אחרים, להשתש בחדשות מזויפות על מנת לקדם את צרכיהם ולפגוע במתחריהם. החברות הללו מציעות עבורם שירותים של הפצת דיסאינפורמציה באופן מקצועי, כך שהתכנים המזויפים ייראו אותנטיים וככאלו שהופצו מחשבונות פייסבוק של אנשים מן השורה.
בסוף חודש ספטמבר האחרון, פרסמה חברת Recorded Future האמריקאית מחקר מעניין, שאמד את סכומי הכסף המתגלגלים בתעשיית הפצת הפייק ניוז. לצורך המחקר, החברה פנתה לשתי חברות הנמצאות ברוסיה, שמחזיקות ביכולות מתקדמות של הפצת דיסאינפורמציה (החברות מוצגות בדו"ח בשמות הבדויים Doctor Zhivago ו-Raskolnikov). החברה החוקרת פנתה בבקשה לאותן חברות רוסיות להפיץ מסרים כוזבים נגד חברה שלא קיימת. בעוד שאחת החברות התבקשה להפיץ מסרים שליליים עליה, השנייה התבקשה להפיץ דווקא מסרים חיוביים.
בהתאם לבקשת Recorded Future, שתי החברות פרסמו את התעריפים שהן גובות עבור השירותים שלהן. להלן כמה מחירים שכדאי לשים לב אליהם:
- פוסט בפייסבוק (עד אלף מילים)- 8 דולרים
- כתבה באורך של עד אלף מילים- 15 דולר
- שירותי SEO (קידום תכנים במנועי חיפוש) של פוסטים בפייסבוק- 1500 דולר
- יצירת פרופיל ותכנים בלינדקאין -200 דולר
- 10 טוקבקים לכתבה באתר חדשות- 100 דולר
הסכומים הללו אולי אינם נראים גבוהים במיוחד, אך יש לזכור שהשירותים הללו אינם מתבצעים על ידי אדם יחיד, אלא על ידי צוות עובדים, שיכול להכיל עשרות ולעיתים אף מאות איש. כשמכפילים את הסכומים שלעיל בעשרות ובמאות, ניתן להתחיל להבין את מלוא הרווח הכלכלי שעומד מאחורי הפצת פייק ניוז.
דוגמה מובהקת לכך היא "המרכז לחקר האינטרנט" (Internet Research Agency-IRA)- מרכז בסנט פטרסבורג שהוקם בחסות ממשלת רוסיה ובמימון איש העסקים המקורב לפוטין, יבגני פריגוז'ין. המרכז, שבשיא פעילותו העסיק אלף איש, שימש מוקד להפצת פייק ניוז בכל מערכות הבחירות הגדולות בעולם בשנים האחרונות- ארה"ב, בריטניה, צרפת ועוד ועוד. ההערכות מדברות על כך, שבשנת 2016, המרכז קיבל תקציב חודשי שנע בין מיליון למיליון ורבע דולר. בשנת 2018, הסכום גדל משמעותית ובמחציתה הראשונה לבדה, המרכז קיבל 10 מיליון דולר (קצת יותר ממיליון וחצי דולר לחודש).
מדוע הממצאים הללו חשובים?
הקשר שבין הפצת תכנים מכפישים או מסולפים לבין כסף לא אמור להפציע איש. הטבע האנושי עלול להוביל בני אדם להשתמש באמצעים נבזיים כדי להרוויח הון. עם זאת, הממצאים שהמחקר חושף יכולים לסייע במאמציהן של מדינות לגבש חבילת צעדים יעילה יותר במאבק נגד פייק ניוז. במילים אחרות, כאשר רשויות החוק מודעות למלוא הפוטנציאל הכלכלי שהפצת פייק ניוז, הן מסוגלות לגבש אמצעים שינטרלו אותם (קנסות גבוהים במיוחד) ובכך יהפכו את הפצת הפייק ניוז לפחות כדאית מבחינה כלכלית. יש לציין שכבר היום, ישנן מדינות שכוללות ענישה כלכלית נגד הפצת פייק ניוז- בגרמניה, למשל, הרשתות החברתיות עלולות לספוג קנס של עד חמישים מיליון אירו במידה והן אינן מסירות תכנים מזוייפים מרשתותיהן. בסבב א' של הבחירות אצלנו, קבע יושב ראש וועדת הבחירות המרכזית, השופט חנן מלצר, שאיחוד מפלגות הימים תשלם 7500 ש"ח על הפצת הודעת סמס מזוייפת נגד איילת שקד.
אולם, ענישה זו איננה מכוונת כלפי מי שיצר את התכנים המזוייפים, אלא כלפי המפיצים שלהם. ייתכן, שלשם יצירת הרתעה חזקה יותר, ראוי לאותן מדינות מסוגה של גרמניה, שכבר עושות שימוש בקנסות כאמצעי הרתעתי, להחיל אותם לא רק על מפיצי התכנים, אלא גם על מחולליהם.
