לפני שאתם לוחצים על ה-share, שימו לב לזה
בשבועיים האחרונים, שתי ענקיות הטכנולוגיה- פייסבוק וטוויטר- פרסמו שתי עמדות, המייצגות גישות בעייתיות מאוד במאבק בפייק ניוז:
מצד אחד, שריל סננדברג, סמנכ"לית פייסבוק, הצהירה שההחלטה שפוטרת פוליטיקאים מהדרישה להימנע מפייק ניוז היא בסך הכל חלק מהמחיר של חופש הביטוי. מצד שני, מנכ"ל טוויטר הכריז שהחל מהחודש, היא תאסור על פרסום מודעות פוליטיות בטוויטר.
שתי העמדות מציגות שני קצוות במלחמה בפייק ניוז, אפשר לומר אפילו הפוכות. עם זאת, בו בזמן- שתי בעייתיות, כל אחת בדרכה.
בתווך שבין שני הקצוות, עומדים אנחנו, האנשים הפשוטים מן השורה.
אנו מוצאים את עצמנו בין שני קצוות של מאבק איתנים, בתופעה שהולכת וגדלה בממדים מפלצתיים מדי שבוע: הטכנולוגיה, שמשתכללת ללא הרף, מאפשרת להפיץ חדשות כוזבות ברמת זיוף גבוהה יותר:
מה שנתפס לפני שנתיים כדמיון פרוע, נהפך היום למציאות (מזוייפת), שאנחנו נתקלים בה בפיד שלנו. מה שנחשב לפני שנתיים כשיא, שממנו לא יכול להיות גרוע יותר, נחשב היום לפרימיטיבי, אולי אפילו כשקר נאיבי.
במצב הנוכחי, שבו גם הממשלה לא מציגה פתרונות ארוכי טווח להתמודדות עם התופעה (בניגוד לכל כך הרבה מדינות ברחבי העולם), יותר אחריות מוטלת עלינו.
אך מה אנחנו יכולים לעשות?
האם בכלל יש מה לעשות?
המוטיבציה הגבוהה של מפיצי הפייק ניוז והכלים המתפתחים, שמביאים להם את במוקשם, יוצרים תחושה שהמאבק אבוד.
ובכן, הוא לא.
אנחנו לא יכולים למנוע לחלוטין הפצה של פייק ניוז, אך בשביל פייק ניוז- כמו בשביל טנגו- צריך שניים.
כדי שפייק ניוז לא יהיה יעיל, צריך לא רק לפגוע באמצעים ובכוונות של המפיצים, צריך גם להפוך את הקהל ליותר חסין מפניו.
ישנן עצות רבות כיצד לזהות פייק ניוז, חלקן פרסמתי כאן בעבר ויפורסמו עוד בעתיד, אך אם הייתם שואלים אותי, מהי העצה האחת והיחידה, שתהיה היעילה ביותר, הייתי מסכם אותה במילה אחת:
תעצרו.
כאשר אתם קוראים כותרת שהרגיזה אתכם, האינסטינקט הראשוני הוא לשתף אותה "בכל הכוח" בעצבים, עם הסביבה הקרובה אליכם. שכולם יידעו על המקרה המזעזע/הרדיפה הפוליטית/העוול שנעשה.
אל תפלו בפח הזה-
זוהי בדיוק הדרך שבה פייק ניוז עובד כל כך ביעילות:
בהרצאות שלי, אני מסביר שאחת המטרות המרכזיות בהפצת פייק ניוז היא לפלג ולסכסך בין בני אדם, שחיים כאן ביחד, באמצעות ליבוי רגשות שליליים: בייחוד רגשות של פחד, ספק ואי וודאות.
האם בכלל יש מה לעשות?
לכן, כאשר אתם מתחילים לקרוא ידיעה שמעצבנת אתכם, תעשו בדיוק את ההיפך מהאינסטינקט שלכם ותעצרו. תבחנו היטב את הידיעה:
האם האתר בו היא פורסמה הוא אתר אמין? אולי הוא סאטירי? אולי זה אתר שמתחזה לאמצעי תקשורת אמין?
האם הידיעה פורסמה היום? אולי היא בכלל פורסמה לפני חמש שנים?
האם אתם מכירים את מי שכתב את הידיעה?
ככל שתשאלו את עצמכם יותר שאלות (זו הייתה רק ההתחלה), כך תוכלו לגלות חורים רבים יותר בסיפור השקרי שמנסים למכור לכם..
הנה דוגמה קטנה, שתוכל להסביר לכם כיצד אפשר לעשות את זה:
לפני כשנה, בעיצומו של עוד סבב הסלמה בין ישראל לחמאס, רצה ברשתות החברתיות הידיעה הבאה:
תעצרו רגע את הקריאה ותנסו לשים לב- מה לא בסדר בידיעה הזו.
התשובה היא פשוטה מאוד- אין תאריך בידיעה. וזה לא מקרי:
מסתבר, שהידיעה הזו פורסמה, במקור, בזמן צוק איתן. מי שהפיץ את המניפולציה הזו העתיק את הכתבה בשלמותה והסתיר את תאריך הפרסום, על מנת שלא להסגיר את העובדה הזו. אגב, גם וואלה עצמם הצהירו שהידיעה הזו, שפורסמה כאמיתית לפני שכנה, היא מזוייפת לחלוטין.
כך, בתשומת לב לפרט קטן אך חשוב, אפשר למנוע הפצה של ידיעה כוזבת, שגורמת לבהלה מיותרת, במציאות המתוחה גם כך שלנו.
הפרט הזה נראה מאוד טריוויאלי, אך בלהט רגשות הכעס והפחד שפייק ניוז מעוררים אצלנו, קל מאוד לפספס אותם.
אלו המפיצים פייק ניוז מנצלים את העובדה, שרגשות פועלים מהר יותר מחשיבה רציונלית לעיתים קרובות מדי אצלנו ומשתמשים בתמרונים רגשיים כדי להסיט אותנו מן האמת ומן הדרכים לגלות אותה.
ומצוק איתן לימינו אנו-
ישנו סיכוי גבוה, שאנחנו צועדים לסבב בחירות שלישי, בתוך שנה אחת. העובדה הזו, ללא קשר לפייק ניוז, היא הרת-אסון לדמוקרטיה שלנו, אך הפוטנציאל הרהסני שלה מוכפל בהשפעת הפייק ניוז, שהרי כל מערכת בחירות היא זמן שיא בהפצת פייק ניוז.
האם אנחנו, כחברה, נוכל לעמוד בסבב הפצת פייק ניוז שלישי בתוך שנה אחת?
בידינו (או, ליתר דיוק, באצבעותינו המפעילות את מסך הטלפון) היכולת להכריע.
