כמו שכולנו יודעים, נגיף הקורונה עלול לפגוע בכל בני האדם, אך ישנם אנשים שהם בעלי סיכוי גדול יותר לחלות במחלה בצורה קשה יותר: אנשים מבוגרים, למשל, או אנשים בעלי מחלות רקע שונות.
עם זאת, לא רק במובן האפידמיולוגי ישנן קבוצות סיכון: בכל הקשור לאמונה ולשיתוף של פייק ניוז סביב המחלה, ישנן קבוצות שונות באוכלוסיה שעלולות להאמין יותר בתכנים כוזבים הקשורים לקורונה, או לשתף אותו.
במהלך השנים, התפרסמו מספר מחקרים שמצאו שקבוצות מסוימות באוכלוסיה עלולות ליטות יותר להאמין או לשתף פייק ניוז- שימו לב, למשל, לפוסט הזה, שפרסמתי בבלוג לפני מספר חודשים, בו עסקתי בפגיעות של בני הגיל השלישי לפייק ניוז.
בחודשים ספטמבר-אוקטובר, חמישה מוסדות אקדמיים בארה"ב, בהם בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד, פרסמו שני מחקרים (קישורים כאן וכאן), שבדקו את היחס שבין דיאסינפורמציה וקורונה. המחקרים הללו הצביעו על קשרים מעניינים במיוחד בין פייק ניוז סביב הקורונה לקבוצות מסוימות באוכלוסייה:
אנשים מבוגרים נוטים יותר לשתף פייק ניוז על הקורונה, אך אנשים צעירים נוטים יותר להאמין בו
החלק הראשון של המשפט היה מוכר לקהילה המדעית כבר מספר שנים, למשל- בבחירות 2016, אנשים בני 65 ומעלה הפיצו פייק ניוז פי שבעה יותר מאנשים בני 29 ומטה.
הממצא הזה משתקף גם במחקרים הנוכחיים: בתשעת החודשים הראשונים של 2020, כל גולש צעיר שהשתתף במדגם המחקר (בגילאי 18-29) שיתף, בממוצע, 0.04 קישורי פייק ניוז בטוויטר (שזה אומר תכל'ס, שאף צעיר לא שיתף כמעט פייק ניוז), לעומת 1.39 קישורים לגולשים בני 65 ומעלה (כלומר, כל גולש מבוגר במדגם שיתף בין קישור לשניים עם מידע שקרי).
אולם, החלק השני של המשפט לא היה מוכר עד כה לקהילה האקדמית: מתוך 11 טענות שקריות על הקורונה שהוצגו למשתתפי המחקר, אנשים בני 18-29 האמינו לשתי טענות, בעוד שמבוגרים האמינו רק לטענה אחת.
המספרים אומנם לא גדולים, אך הם מעניינים במיוחד, בהתחשב בכך שצעירים הביעו בטחון גבוה יותר ביכולת שלהם לזהות פייק ניוז.
יתכן והסיבה לפער בין הבטחון לבין הביצועים בזיהוי פייק ניוז טמון בתוכניות החינוך- על פי מחקר שהתפרסם ע"י אוניברסיטת סטנפורד בעבר (ושכתבתי עליו בבלוג גם כן), מרבית תוכניות החינוך לזיהוי פייק ניוז במערכת החינוך בארה"ב לא מצליחות להכשיר באופן נאות את התלמידים לזהות פייק ניוז.
מצביעים רפובליקנים יפיצו ויאמינו יותר לפייק ניוז ממצביעים דמוקרטיים ועצמאיים
בארה"ב, מגיפת הקורונה היא לא רק בעיה בריאותית, אלא גם סוגיה פוליטית: בעוד שתומכי טראמפ, ככלל, נוטים יותר להמעיט בחומרת המחלה ופחות שומרים על ההנחיות, מצביעים דמוקרטיים יתפסו את המחלה באופן חמור יותר ולכן גם יקפידו יותר על עטיית מסיכות ושמירת ריחוק חברתי.
ההבדלים בתפיסת המחלה בין הקבוצות הפוליטיות השונות ניכר גם באמונה ובהפצה של פייק ניוז סביב המחלה: בכל קבוצות הגיל שנבדקו, מצביעים רפובליקניים ייטו יותר להאמין ולשתף פייק ניוז על המחלה, בהשוואה למצביעים אחרים: הרפובליקנים מובילים בשיתוף פייק ניוז בשיעור שבין פי שישה לפי תשעה בהשוואה למצביעים דמוקרטיים.
הממצא הזה מעניין במיוחד לאור העובדה, שבכל קבוצת גיל, גולשים דמוקרטים נוטים לשתף בטוויטר יותר קישורים על הקורונה מאשר רפובליקנים, בכל קבוצות הגיל (המצביעים הדמוקרטיים אף משתפים יותר מידע על הקורונה מאשר מצביעים עצמאיים בכל קבוצות הגיל, למעט בני 65 ומעלה).
ההשערה שלי היא, שבחלק גדול מהמקרים, מצביעים דמוקרטיים משתפים מידע על הקורונה כאמצעי להבעת ביקורת פוליטית נגד טראמפ, שממעיט בחומרת המחלה וכן לשם הבעת ביקורת על הטיפול במחלה.
אין (כמעט) הבדל בין נשים וגברים בנושא פייק ניוז
סוגייה מסקרנת נוספת היא ההבדלים בין גברים לנשים בנושא הפייק ניוז. סקר רחב היקף של האיחוד האירופי משנת 2018 מצא, שגברים מרגישים בטחון רב יותר בזיהוי פייק ניוז בהשוואה לנשים. המחקרים העדכניים מציגים תמונת מצב מעט יותר מורכבת:
במסגרת המחקר, החוקרים הציגו לנשאלים ולנשאלות 11 היגדים שקריים על הקורונה ובחנו כמה מהם נתפסו בעיניהם כאמינים. כאן התקבלה תמונת מצב, שמעט שונה מהבטחון העצמי של הגברים: מצד אחד, הסיכוי של גברים להאמין בטענה שקרית על הקורונה הוא 15%, לעומת 12% בקרב נשים. כלומר, על פניו, הבטחון העצמי של הגברים בנושא הזה לא בהכרח מבוסס. מצד שני, מאחר והפער בין הגברים לנשים לא היה גדול (3%), החוקרים הסיקו שהפער איננו מהווה יתרון מובהק לטובת הנשים.
במילים אחרות, זה לא שנשים בהכרח טובות יותר בזיהוי פייק ניוז, זה פשוט שגברים בטוחים יותר שיצליחו במשימה.
