בשנים האחרונות, התרבו הדיווחים בתקשורת, על חילופי מהולומות בין ישראל לאיראן במרחב הסייבר. בצד האחד, ניתן למצוא תקיפות סייבר רבות שביצעה ישראל (על פי פרסומים זרים) נגד מתקנים איראניים, המעורבים בפיתוח יכולות גרעיניות במדינה. בצד השני, לאיראן מיוחסות תקיפות סייבר נגד תשתיות חיוניות וחברות מסחריות בישראל.
לצד תקיפות הסייבר, איראן נלחמת בישראל גם ברשתות החברתיות: לפני מספר ימים פורסם ב"ניו יורק טיימס", שאיראן מפעילה מערך "לוחמי רשת", המפיצים מסרים כוזבים ואלימים, לזריעת בלבול, כאוס וייאוש בין חלקי החברה הישראלית. הפעילות הזו היא האחרונה בשורה של פעולות איראניות נגד ישראל, שנועדה, מחד, לערער את חוסנה הפוליטי והחברת ולפגוע בתדמיתה הבינלאומית, מאידך: החל במעורבות בבחירות אפריל 2019, שהגיעה למאות אלפי ישראלים; עבור בתמיכה במחאת "הדגלים השחורים" וכלה בהפצת מסרים שקריים נגד ישראל במבצע "שומר החומות", אליהם נחשפו כמאה מיליון איש בעולם.
המעורבות הרוסית בבחירות 2016 לארה"ב מוכיחה את הפוטנציאל ההרסני הטמון בהן, כשהפילוג בין זרמים שונים בחברה האמריקאית הועמק והאמון הציבורי בטוהר הבחירות נפגע קשות. למרות זאת, לא ניתן למצוא שום תוכנית ישראלית, הנותנת כלשהו לפעילותה החתרנית של איראן. זאת, בניגוד לפעלתנותה הרבה של ישראל במרחב הסייבר. על ישראל לשנות מציאות זו במהירות:
בשנים האחרונות, גובשו בעולם פתרונות רבים נגד מבצעי השפעה, מהסוג שמבצעת איראן. מן הראוי לציין שניים מהם, שעשויים לשרת היטב את ישראל: ראשית, ביולי 2020, לקראת הבחירות לנשיאות ארה"ב שהתקיימו באותה השנה, ראש המועצה לבטחון לאומי ומפקד פיקוד הסייבר בארה"ב, גנרל פול נאקאסונה, חשף ששני הגופים מתכוונים להעמיק את שיתוף הפעולה שלהם עם האקדמיה והמגזר הפרטי, כדי לעודד חדשנות בדרכי המאבק במבצעי השפעה זרים. פתרון מהסוג הזה עשוי להיות אידיאלי עבור ישראל: על פי מחקר שביצע המכון למחקרי בטחון לאומי (ה-INSS), ישנן בישראל כ-20 חברות סטארטאפ בלבד, המפתחות פתרונות טכנולוגיים לזיהוי ידיעות כוזבות ופרופילים פיקטיביים המפיצים אותן. הצורך הלאומי להתמודד מול הפעילות האיראנית, מחד, ותרבות החדשנות המאפיינת את ישראל כ"אומת הסאטרטאפ", מאידך, יתמרצו את תעשיית ההייטק המקומית להרחיב את מספר החברות הפעילות בתחום ולפתח פתרונות טכנולוגיים נוספים (למשל, על ידי האקתונים ייעודיים) ובכך לייצר אקו-סיסטם בעל עומק, שיספק למקבלי ההחלטות תובנות משמעותיות בתחום.
נוסף על כך, תוכל ישראל לרתום את הקהילה הבינלאומית בנושא זה, בדיוק כפי שעשתה לקראת החתימה על הסכם הגרעין האיראני בשנת 2015: בנאט"ו ישנו מרכז, המפתח אסטרטגיות התמודדות מול סוג לוחמה הקרוי "לוחמה היברידית" (זוהי לוחמה המשלבת לוחמה צבאית מסורתית, פעילות דיפלומטית והפצת ידיעות כזב ברשתות החברתיות). מאחר ולוחמת הסייבר ומבצעי ההשפעה האיראניים הם חלק מהמאבק הדיפלומטי בניהן, תוכל ישראל לייסד מרכז בינלאומי דומה, שיתמקד בפיתוח גישות חדשות נגד הלוחמה האיראנית המשולבת. הקמת המרכז היא אינטרס בינלאומי, מאחר ומדינות נוספות יוכלו להפיק ממנו תועלת: בצד המערבי, ניתן למצוא את ארה"ב ובריטניה, שחוו פעילות איראנית משמעותית נגד אזרחיהן, כולל במערכות בחירות. במרחב האזורי, המרכז עשוי לקדם את שיתוף הפעולה, שנחשף לאחרונה, בין ישראל לאיחוד האמירויות במרחב הסייבר נגד החיזבאללה, המהווה שלוחה איראנית.
