לפני יומיים, אתר החדשות באזזנט פרסם ידיעה מעניינת: עמוד פייסבוק, המתחזה לעמוד של האתר הפופולארי מאקו, פרסם ידיעה שקרית על מותו של כוכב הרשת דקל וקנין ממחלת הקורונה.
כפי שתוכלו לראות בצילום הבא, ישנם לא מעט רמזים, שמסגירים את העובדה שמדובר בידיעה כוזבת ובעמוד מתחזה:
מספר העוקבים: נמוך מאוד- 29 עוקבים לעומת מאות אלפי עוקבים לעמוד האמיתי;
תאריך יצירת העמוד: העמוד נוצר בימים האחרונים, לעומת העמוד האמיתי, שנוצר כבר לפני כמה שנים;
ניסוח קלוקל: "דיקאל וקנין", במקום "דקל וקנין", "היה עד לרצונו האחרון לעם ישראל";
כתובת אינטרנט חשודה: שלא מזוהה עם האתר.
צריך לומר, שהפייק שהוצג כאן הוא ברמה ירודה ביחס לשאר הסיפורים הכוזבים שהופצו בארץ בשבועות האחרונים. עם זאת, בחרתי להציג בפניכם את הסיפור הזה, מאחר והסיפור שמאחורי הסיפור הוא מעניין וחשוב:
על פי באזזנט, לחיצה על הקישור המזוייף מובילה לאתר אינטרנט בשפה הערבית, שככל הנראה שייך למערך הפצת פייק ניוז ממקור איראני בישראל. במידה וזה אכן כך, מדובר באירוע, שמבטא לוחמה פסיכולוגית שמתרחשת בין איראן לישראל בשנתיים האחרונות:
כבר בספטמבר 2018, חברת מודיעין הסייבר הישראלית קלירסקיי חשפה, שגורמים איראניים הפיצו בישראל מידע כוזב באמצעות שלושה אתרים, שהתחזו לאתרי חדשות לגיטימיים. שלושת האתרים- שניים פעלו בערבית ואחד בעברית- הפיצו מסרים פרו-איראניים בגנות ישראל ובגנות ראש הממשלה. האתרים הללו פעלו באמצעות לקיחת ידיעות אמיתיות, שפורסמו באמצעי התקשורת בישראל ופרסומם מחדש באופן מעוות, שמשרת את הנרטיבים האיראניים.
לקראת סוף השנה, כשישראל יצאה למערכת הבחירות לכנסת ה-21, איראן עלתה שלב בפעילותה: בינואר 2019, חברה ישראלית אחרת, Vocativ, פרסמה דו"ח, לפיו רשת איראנית של כ-350 חשבונות מזוייפים ברשתות החברתיות, הפיצה ידיעות פוליטיות בנושאים שנויים במחלוקת. מטרת הרשת לא הייתה לתרום או לפגוע למועמד מסויים, אלא ליצור סכסוכים בין קבוצות שונות בחברה הישראלית. זאת, בדומה לפעילותם של הטרולים הרוסיים במהלך בחירות 2016 בארה"ב. על פי הערכת החברה, החשיפה הפוטנציאלית של הרשת עמדה על כחצי מיליון איש בחודש בישראל.
על סמך האירועים הללו, פרסמתי בתחילת ינואר טור בישראל היום, בו הערכתי שאיראן תנסה להתערב בבחירות לכנסת ה-23 באמצעות הפצת פייק ניוז. הטריגר המיידי לביצוע המהלך, על פי הטור, הוא הרצון לפגוע בישראל, בעלת בריתה של ארה"ב, שבאותו החודש חיסלה את קאסם סולימני. ההערכה הזו התבררה בסופו של דבר כשגויה (לשמחתנו), שכן לא נרשמו נסיונות איראניים משמעותיים לשבש את הבחירות.
על רקע ההיסטוריה הזו, ניתן בהחלט לבסס את ההערכה, שהפוסט השקרי על דקל הוא חלק מלוחמה פסיכולוגית איראנית: הסכסוך בין איראן לישראל לא נעלם בהשפעת הקורונה, אלא לכל היותר זז מעט הצידה. אולם, יש לקחת את ההערכה הזו בהסתייגות מסויימת- השימוש הרב בשגיאות בוטות לא אופייני לטרולים איראניים, שבשנים האחרונות נעשו מתוחכמים יותר בפעילותם. בפברואר האחרון, מכון המחקר האמריקני "Atlantic Council" פרסם דו"ח מקיף על הפעילות האיראנית ברשתות להפצת פייק ניוז. אחד הממצאים החשובים ביותר מהדו"ח- אם לא החשוב שבהם- מתאר את רמת התחכום אליה הצליחו הטרולים האיראניים להגיע: בהשוואה לטרולים ולבוטים הרוסיים (שצברו לעצמם שם עולמי של מומחים), מקביליהם האיראניים מצליחים להיות מתוחכמים ומעודנים יותר, מה שמקשה על גופים יריבים לאתר את פעילותם ולפגוע בהם.
כיצד, אם כן, ניתן להסביר את העבודה המרושלת סביב פרסום המידע על דקל?
להשערתי, ייתכן ומדובר ביוזמה איראנית "עצמאית", כזאת שהגיעה מגולש מסוים, שפעל באופן ספונטני- ולא מצד פעילים שעובדים בשיתוף פעולה עם גורמים ממשלתיים ומקצועיים (בבחירות 2016 בארה"ב, למשל, הפעילות המשמעותית בהפצת פייק ניוז הגיעה מצד גוף רוסי בשם "הסוכנות לחקר האינטרנט"- Internet Research Agency- שנתמך על ידי ממשלת רוסיה).
כך או אחרת, ברור כי מדינת ישראל צריכה להעלות את רמת הקשב שלה לא רק כלפי פייק ניוז שמופץ ממקורות פנים, אלא גם ממקורות חוץ, מצד גורמים שמנסים לערער את יציבותה, בתקופה כל כך רגישה מבחינה בריאותית וכלכלית. בתגובה לכך, נדרשת פעילות בשלושה מימדים: מודעות (מצד הציבור, שיידע לזהות כיצד נראה פייק ניוז), למידה (של מאפייני הפצת המידע הכוזב) וחסימה (מצד הגופים הרשמיים האמונים על אבטחת סייבר בישראל). נדרש כאן שיתוף פעולה בין הממשלה, סוכנויות הבטחון, חברות פרטיות והציבור הרחב, לשם התמודדות יעילה לאורך זמן עם התופעה. התמודדות שכזו לא תוכל למנוע את הפצת המידע, אך תוכל לצמצם את מימדי תפוצתו והיקף השפעתו.
