בשבוע שעבר, הזהיר ראש השב”כ, נדב ארגמן, מפני האפשרות שמדינה זרה תנסה להשתמש באמצעים שונים על מנת להתערב בבחירות הקרובות לכנסת. הבעיה עליה הצביע ראש השב”כ איננה אופיינית, כמובן, רק לישראל. החל מהבחירות לנשיאות ארצות הברית לפני כשנתיים, שאלת מעורבותן של מדינות בבחירות זרות באמצעות פייק ניוז, פריצות לאתרי אינטרנט ועוד, מדירה שינה מעיניהם של מנהיגי מדינות שונות ברחבי העולם. הדאגה הזו הובילה ממשלות רבות בעולם לפתח בשנתיים האחרונות תכניות שונות, שנועדו לשים סוף לתופעה, שנתפסת בעיניהן כסכנה של ממש לדמוקרטיה. מבין כולם, ניתן למצוא כמה סוגי פתרונות בולטים:
חקיקה – מדינות שונות מחוקקות חוקים, שמטרתם לצמצם את האפשרות להופעת חדשות כוזבות באמצעי התקשורת השונים. החוקים הללו מגדירים סנקציות שונות המוטלות על גופי תקשורת שיפרסמו פייק ניוז. המדינות הבולטות המשתמשות בשיטה הזו הן גרמניה; שקבעה קנס של 5 מיליון אירו על גוף תקשורת שלא יוריד חדשות מזויפות תוך 24 שעות, וצרפת; שמאפשרת למנוע הפצה של ידיעות החשודות ככוזבות באמצעות צו מיוחד של שופט. גם אצל השכנה שלנו מדרום, מצרים, יש חוק שנוגע לפרסום פייק ניוז. על פי החוק המצרי, כל בלוג או פרופיל ברשתות החברתיות, שיש לו יותר מ-5,000 עוקבים, נחשב לגוף תקשורת, שיכול להיענש עקב פרסום תכנים מזויפים.
אבל החקיקה לא מתמקדת רק ברשתות החברתיות, אלא לעתים כוללת גם את אמצעי המדיה המסורתיים יותר. בתחילת שנת 2018, חוקק במולדובה חוק, שאוסר על ערוצי הטלוויזיה לשדר תכנים רוסיים, כחלק מהניסיון להיאבק בפייק ניוז המגיע ממקורות רוסיים.
חינוך – ישנן מדינות שמאמינות שהאחריות להתמודדות עם פייק ניוז מוטלת לא רק על אמצעי התקשורת, אלא גם על הציבור. לפי אותן מדינות, דווקא לאזרחים הקטנים, כצרכני תקשורת, יש כוח לא מבוטל ביצירת סביבת תקשורת נקייה יותר. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה, לפי אותן מדינות, היא לתת לאנשים כלים שיעזרו להם להבחין בין חדשות מזויפות לחדשות אמיתיות. כך, ככל שהציבור יידע טוב יותר לזהות חדשות מזויפות (אפילו אם הן ממש נראות כמו ידיעות לגיטימיות), הוא לא יפיץ את אותן חדשות הלאה, בפייסבוק או בוואטסאפ, וההשפעה של אותן ידיעות תרד פלאים.
במדינות כמו קרואטיה ולוקסמבורג, מערכת החינוך כוללת תכנית לימודים המלמדת את האזרחים הצעירים כל מה שהם צריכים לדעת על פייק ניוז. בניגריה הושק קמפיין שנועד לחנך את כלל האזרחים, לא רק את תלמידי בתי הספר, איך להבדיל בין חדשות אמיתיות למזויפות. בפינלנד הגדילו לעשות ופותחה סדנה מיוחדת, שנועדה לעזור לעובדי מדינה להבין את התופעה לעומק ולהתמודד מולה.
קנסות ומאסרים – לצד החוקים והתכניות לצרכנות תקשורת נכונה, ישנן מדינות שמאמינות שהגורם המרתיע ביותר נגד פרסום חדשות כזב הוא כוח. בערב הסעודית, רצח העיתונאי הסעודי ג’מאל ח’אשוקג’י בחודש אוקטובר, שימש נקודת מפנה במלחמה בפייק ניוז. לאחר הרצח, הרשויות במדינה הודיעו שאנשים שיפרסמו חדשות כזב, צפויים לקנסות כבדים או למאסר של עד חמש שנים. בבלארוס, שלושה בלוגרים מקומיים נכנסו לכלא בשנה שעברה, לאחר שהואשמו בהפצת פייק ניוז שכלל מסרים פרו-רוסיים מובהקים.
מה באמת עובד?
ההיצע הגדול של הפתרונות הממשלתיים נגד פייק ניוז (שרק חלקם תואר כאן) מעלה את השאלה, איזה מהם באמת יכול לעצור את התפשטות הפייק ניוז. לכל פתרון כזה יש אמנם יתרונות, אבל גם לא מעט חסרונות. צעדי הענישה, גם אם הם נראים מרתיעים, מופעלים למעשה בשלב מאוד מאוחר, רק אחרי שהחדשות המזויפות כבר הגיחו לאוויר העולם ושותפו על ידי מיליוני גולשים ברחבי הרשת.
בעיה קשה נוספת שקשורה לחקיקה היא הלגיטימציה שלה: בעיני חלקים גדולים מהציבור, חקיקה שמטרתה להסיר או למנוע פרסום של תכנים מסוימים היא בעייתית. לדעת המתנגדים, פעילות כזו מהווה פגיעה בחופש הביטוי (אפילו אם מדובר על פרסום תכנים מזויפים, שיכולים לסכסך ולפלג). עבור אותם אנשים, אולי כדאי להזכיר את אירוע הירי בפיצרייה בוושינגטון, כעדות לכוח השלילי וההרסני של פייק ניוז.
ואם כל זה לא מספיק, הרי שהטכנולוגיה מאפשרת למפיצי פייק ניוז מקצועיים עוד ועוד אפשרויות להפיץ את התכנים הפרובוקטיביים שלהם. נחסמת בטלוויזיה? אתה יכול לשדר ביוטיוב. חסמו אותך גם ביוטיוב? למה לא לשדר את התכנים בפייסבוק, באינסטגרם או בכל רשת חברתית אחרת? הקלות שבה ניתן לעקוף את המחסומים הללו שמה ללעג את החקיקה הממשלתית. בד בבד, הפעילות החינוכית בבתי הספר היא אמנם חשובה מאוד, אבל גם היא לא מסוגלת לתת פתרון מיידי נגד התופעה. כמו בכל תהליך לימודי, הקניית הרגלים חדשים לוקחת זמן, בייחוד כשמדובר בהרגלים שמוקנים לקבוצות אוכלוסייה גדולות מאוד.
האם זה אומר שאין מה לעשות נגד הפייק ניוז? ממש לא. המפתח הוא להבין, שהפתרון האולטימטיבי לא יכול להיות מבוסס רק על צעד אחד ויחיד, אלא על שילוב מאמצים כולל, שבו כל הגורמים בחברה נרתמים למאבק. הממשלה תורמת את חלקה באמצעות חקיקה מתאימה ובאמצעות תכניות הכשרה בבתי הספר ולגופים כמו אמצעי תקשורת, עובדי מדינה ועוד. חברות הטכנולוגיה משתתפות גם כן, באמצעות טכנולוגיות שיכולות לזהות ולחסום התפשטות של פייק ניוז ברשתות (הסטארטאפ הישראלי “cyabra” הוא דוגמה מצוינת לכך). הצלע השלישית והלא פחות חשובה היא אנחנו, צרכני התקשורת. גם אנחנו יכולים לתרום לתקשורת נקייה מפייק ניוז. קראנו כתבה עם כותרת מפוצצת? נחשפנו לשמועה דרמטית בוואטסאפ? ראינו ציטוט פרובוקטיבי על נבחר ציבור? במצבים כאלו כדאי להפעיל את ההיגיון הבריא, לחשוב קצת ולא למהר לשתף כל תוכן שאולי יוסיף לנו עוד כמה לייקים בפייסבוק.
