בשבוע שעבר, משרד הבריאות הודיע על השקת פרוייקט חדש, שאמור לתת מענה לבעיה שצוברת תאוצה בזמן האחרון: התפשטות ידיעות כזב על החיסונים נגד הקורונה. במסגרת התוכנית, קשבים מטעם המשרד יסקרו את הרשתות החברתיות, ימצאו ידיעות כוזבות שהתפרסמו והמשרד יפרסם שמדובר בפייק ניוז.
זוהי, כמובן, יוזמה מבורכת. אולם, ישראל נמצאת בבעיה: על פי סקר שנערך על ידי ה-OECD במהלך משבר הקורונה, ישראל היא המדינה היחידה שאין לה שום מדיניות להפרכת מידע מוטעה על המחלה. משמעות הדבר היא שלישראל, ככל הנראה, אין מספיק ידע מקצועי ועדכני על הפצת פייק ניוז (ועל הדרכים להתמודד עימה), שיעזור לה להצליח במערכה המורכבת מול מפיצי השקרים.
מוסדות רבים בעולם- מרכזי אקדמיה, גופי מדיניות וחברות טכנולוגיה – ניהלו מחקרים שונים, שניסו לפתח פתרונות יעילים לתופעה. מתוך כלל המחקרים הללו, ישראל צריכה היום לשים לב לשני סוגי מחקרים.
הסוג הראשון עוסק בשאלה, מי מושפע מהפצת ידיעות כזב על הקורונה ובאיזה אופן. ההנחה שרווחה במשך שנים בעולם היא, שמבוגרים בני 65 ומעלה מושפעים יותר מהפצת פייק ניוז (למשל, בגלל הידרדרות קוגניטיבית). עם זאת, זוהי לא בהכרח המציאות: על פי מחקר, שפורסם באוקטובר ע"י מספר מוסדות אקדמיים מובילים בארה"ב (בהם בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד), אנשים מבוגרים אומנם משתפים יותר מידע מוטעה על הקורונה, אך אנשים צעירים (בגילאים 18-29) הרבה יותר מאמינים לו. משמעות הדבר היא, שמשרד הבריאות צריך להתאים את מאמצי ההסברה שלו בשני אופנים: הוא צריך לפנות לכל קבוצת גיל עם מסרים מדוייקים יותר ולעשות זאת בפלטפורומות התקשורת בהן כל קבוצה נמצאת יותר.
הסוג השני של המחקרים קשור לאופן בו יש לטפל בשקרים שיתגלו על ידי המשרד. המוח האנושי נמשך לא פעם לשקרים על מגיפות לא מוכרות, כי הם מאפשרים לו לחמוק מתחושת אי הוודאות שהן טומנות בחובן. לכן, לא כל עובדה שתוצג בפניו, תשכנע אותו להספיק להאמין לשקר.
בהקשר הזה, משרד הבריאות הודיע שבכוונתו לסמן באופן בולט סיפורים שהתגלו כשקריים. במידה והוא אכן יפעל כך, השיטה הזו עשויה לנחול הצלחה: על פי מחקר שהתפרסם ביולי אשתקד בכתב העת Policy and Internet, אזהרה שהוצמדה לתוכן מפוברק שהתפרסם בפייסבוק, הפחיתה באופן משמעותי את אמינות המידע השקרי ואת הרצון לשתף אותו.
עם זאת, אזהרות לבדן לא מספיקות: לפי מחקר של ארגון הבריאות העולמי, אנשים שנחשפו למידע מהימן על נגיף הזיקה בברזיל לא רק שלא שינו את תפיסותיהם השגויות, אלא אפילו הביעו פחות אמון במידע שהוצג. לכן, על מנת שהפרכת ידיעות שקריות תהיה יעילה, ראוי לאמץ שלוש דרכי ניסוח מסרים, שהוכחו כיעילות בהנגשת עובדות
ראשית, במקום להתמקד בהסברים מדעיים מפורטים על מאפייני המחלה והחיסונים, חשוב לפרסם מסרים פשוטים וברורים, שיעזרו לציבור להבין את המצב לאשורו.
שנית, כשבוחנים את אמיתותו של סיפור שמסתובב ברשת, חשוב להשתמש בקריטריונים חד-משמעיים (כמו "סיפור אמיתי" ו"סיפור שקרי") ולא במדדי ביניים ("אמיתי ברובו", למשל), שלעתים אינם מספיק נהירים לגולשים.
לבסוף, יש להתייחס לאמיתות הסיפור כולו כמקשה אחת: במקום להצהיר, למשל, שעובדות א' וב' בטענה מסוימת אינן נכונות, יש לקבוע שאופי ההצהרה כולה הוא כוזב.
הטמעה מהירה ונכונה של הידע הקיים, תסייע למשרד הבריאות בהשגת מטרתו: דיכוי הפצתן של שמועות שקריות. בטווח הרחוק, היוזמה יכולה לסייע בהעלאת שיעור ההתחסנות ובחזרתה של ישראל לשגרה המיוחלת.
