הקשר בין העולם הטכנולוגי לעולם הפוליטי נהיה חזק יותר מתמיד בשנים האחרונות- מצביעים רבים מקבלים את החדשות הפוליטיות שלהם ואת המידע על המועמדים הפוליטיים דרך הרשתות החברתיות, סקרי בחירות רבים פונים לגולשים באינטרנט כדי לנסות לחזות את תוצאות הבחירות ובמדינות רבות מערכות ההצבעה הן ממוחשבות. בד בבד, לקשר הזה ישנן השלכות שליליות- ולעיתים אף הרסניות: פריצה למערכות הצבעה, הדלפת חומרים רגישים ממטות המפלגות והפצת חדשות כוזבות ברחבי הרשת הן הדוגמאות הבולטות לאמצעי חבלה מודרניים בתהליכים הפוליטיים הקיימים היום.
עד כמה תקיפות מקוונות על מערכות בחירות, שלצערנו נעשו דבר שבשגרה, אכן נפוצות? לפני מספר ימים התפרסם דו"ח חדש של המרכז למדיניות אסטרטגית באוסטרליה וארגון מומחי טכנולוגיות המידע ACS. הדו"ח סקר את כלל מערכות הבחירות הלאומיות שהתקיימו ברחבי העולם החל משנת 2016 (97 מערכות בחירות ו-31 משאלי עם) והוא מביא מסקנה עגומה- ב-20 מדינות ברחבי העולם, בהן התקיימו מערכות בחירות בשנים האחרונות, נרשמו מקרים של התערבות זרה באמצעים מקוונים. האמצעים שגורמים זדוניים יכולים לפגוע במערכות בחירות הם מגוונים: פגיעה ברישום מצביעים לקראת הבחירות, מתקפות DDoS על וועדות בחירות לאומיות והפצת חדשות כוזבות, שנועדה להשפיע על דפוסי ההצבעה.
על פי הדו"ח, רוסיה מהווה את המקור העיקרי לפעולות כאלו- מעבר לפעילותה בבחירות 2016 בארה"ב, רוסיה היא המדינה היחידה החשודה בהתערבות במערכות בחירות באירופה (היא חשודה בהתערבות בבחירות שהתקיימו ב-12 מדינות באירופה) והיא גם חשודה בהתערבות בבחירות באינדונזיה, ברזיל וקולומביה.
המדינה הבאה אחריה היא סין, שחשודה בהתערבות בבחירות שהתקיימו באוסטרליה, באינדונזיה, בטיוואן ובסינגפור. שתי מדינות נוספות, שפעלו בטווח מצומצם בהרבה הן איראן (שפעלה בישראל) וונצואלה (שפעלה בקולומביה). כדאי לציין, שהדו"ח לא כולל נתונים עדכניים על נסיונות התערבות במערכות בחירות, שיכולים לעניין במיוחד את הגולשים הישראליים- לפני כשבועיים, פייסבוק הודיעה שהיא חסמה רשת של חשבונות פייסבוק ואינסטגרם, שהופעלו על ידי חברה ישראלית ושהפיצו חדשות כוזבות במערכות בחירות באפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית.
אף על פי שכל הגורמים התוקפים פעלו כדי להשיג את אותה מטרה- שיבוש הליכי הצבעה- הם רצו להשיג אותה באמצעים שונים: בעוד שהמתקפות שיצאו מרוסיה נועדו לפגוע באמון הציבורי בדמוקרטיה, ההתערבות הסינית במדינות הקרובות אליה נועדה לקדם את האינטרסים של המפלגה הקומוניסטית ברחבי העולם. במקרה של הרשת הישראלית, הגיוון במטרות שהותקפו, יחד עם חוסר מעורבותו של גורם ממשלתי, מצביעים על כך שהמניע לפעילות הזדונית ברשתות לא היה אידיאולוגי אלא כלכלי.
הדו"ח גם מצביע על האמצעים שניתן לנקוט בהם, כדי לצמצם את הנזק של התערבות חיצונית- פיתוח אמצעי מעקב אחר פעילות זרה עוינת, הקצאת תקציבים למימון הגנת סייבר למועמדים ומפלגות והצגת אמצעי ענישה לגורמים שנתפסים מפעילים אמצעים מקוונים לשיבוש הליכי בחירות. לקריאת המחקר המלא: לחצו כאן
