המהלך גרר ביקורות רבות מצד מומחי דיסאינפורמציה, עיתונאים ופעילי חברה אזרחית נוספים. לטענתם, המהלך עלול להוביל להפצה מוגברת של פייק ניוז ברשתות Meta- המלאות בפייק ניוז גם כך- משום שבודקי העובדות הינם מומחים, שיודעים כיצד לבדוק את מהימנותם סיפורים שונים ולהוסיף להם הקשר עובדתי, הנחוץ להבנה נכונה שלהם. זאת, לעומת הערות קהילה, המתבססות על גולשים שעלולים להוסיף הערות עם מידע מטעה מתוך אינטרסים לא כשרים או סתם מתוך אי ידיעה.

כאשר עוסקים בבדיקת עובדות, ישנו משקל חשוב גם לשאלת האפקטיביות: האם בדיקת עובדות אכן מסייעת בצמצום תופעת הפייק ניוז? השאלה הזו זכתה להתייחסות מחקרית נרחבת הרבה לפני ההחלטה של צוקרברג ומאוסף המחקרים הקיים עד כה, עולה תמונה מורכבת: בדיקת עובדות אכן יכולה לתרום למאבק בהפצת פייק ניוז, אך תרומתה בנושא קצרת מועד ועשויה להיות רלוונטית רק לחלק קטן מהגולשים באינטרנט. אף על פי כן, אין הדבר מבטל את חשיבותה.

המניע שעומד מאחורי שימוש בבדיקת עובדות הוא הרצון לעצב את השיח המתפתח ברשתות החברתיות כך, שיתבסס על עובדות ואמת, במקום על תפיסות מוטעות. אם מעוניינים לבחון את השפעתן של בדיקת עובדות, יש לחלק אותה לשני חלקים: החלק קצר הטווח, הנוגע להבנת מהן העובדות הנכונות בנושא שלגביו התבצעה בדיקת העובדות והחלק ארוך הטווח, העוסק בשינוי תפיסתי כלפי הנושא המדובר. במצב כזה, ייתכן שינוי עמדה כלפי הנושא שלגביו התבצעה בדיקת העובדות (אם אני יודע שתפיסה מסוימת שאימצתי ביחס לסוגיה מסוימת היא שגויה, אוכל לשנות את עמדתי בנושא, כך שתתבסס על אמת). המחקרים הקיימים מראים שבעוד שבדיקת עובדות יכולה לתרום לתיקון עובדתי קצר טווח אצל גולשים, היא לא מצליחה לתרגם את התיקון הזה לשינוי בעמדה סביב הנושא המדובר.

בשנת 2021, בשיא מגיפת הקורונה, פרסמו MIT ואוניברסיטת הרווארד מחקר, שמצא שכאשר גולשים נחשפים לכותרות חדשותיות שונות ולאחר מכן הם מקבלים דירוג האם הן נכונות או שגויות, הדבר מסייע להם לזכור לאורך זמן את היותן נכונות או לא. למעשה, בדיקת עובדות אף עשויה לסייע לצמצם את הנכונות של בני אדם לשתף ברשת תכנים שסווגו ככוזבים. באופן דומה, בדיקת עובדות שהתקיימה במהלך הבחירות לנשיאות צרפת משנת 2017 הצליחה לשפר אצל הבוחרים את איכות המידע העובדתי הקיים אצלם בנוגע לסוגיות שונות שעלו בהן. עם זאת- וזה הקאץ'- בדיקת העובדות לא שינתה את עמדתם של הבוחרים כלפי הפוליטיקאים שהצהירו הצהרות לא נכונות. כלומר, יכול להיות מצב שבו בוחרים יודעים בצורה ברורה יותר שפוליטיקאי מסוים משקר להם, אך הדבר לא ישנה את כוונתם להצביע לו.

מחקר נוסף, שפרסם מכון ברוקינגס (Brookings) מוכיח שבני אדם נחלקים לארבעה סוגים, בהתאם ליחסם לעובדות: המיודעים (Informed): אלו הבטוחים כי שהם מכירים עובדה מסוימת והיא נכונה; הלא-מיודעים (Uninformed): אנשים שיודעים שאין להם את הידע הנחוץ לקבוע אם עובדה מסוימת נכונה או לא; המוטעים (Misinformed): אנשים שחושבים שעובדה מסוימת היא נכונה אך היא לא; המעורפלים (Ambiguously informed): אנשים שמודים שהם רק מנחשים את דבר מה נכון או לא. במחקר נמצא, שדווקא הקבוצה השלישית הכי פחות משנה את עמדתה לאחר בדיקת עובדות והיא המשיכה לדבוק בתפיסות המבוססות על שגיאות.

באופן דומה, נתן וולטר (Nathan Walter), מרצה בכיר במחלקה ללימודי תקשורת באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו, ביצע בעבר מחקר אודות השפעת אי הוודאות סביב מידע מסוים על צריכת מידע שעבר בדיקת עובדות. לטענתו, המחקר התבצע מתוך הנחה כי שאי וודאות עשויה לגרום לבני אדם לפנות יותר לבודקי עובדות. אולם, וולטר מצא כי אנשים פונים לבדיקת עובדות רק כאשר זו מחזקת את עמדותיהם- ולא על מנת לדעת האם עמדה מסוימת מבוססת על עובדות או לא.

בעיה נוספת שקשורה לבדיקת עובדות היא החשיפה המצומצמת שלה לגולשים. אף על פי שאנשים רבים עשויים להפיק תועלת מבדיקת עובדות, רק אנשים מעטים טורחים למצוא מידע שעבר בדיקת עובדות. הניסיון העולמי מלמד, שאלו שעושים זאת הם אנשים שנוהגים לעקוב אחר נושאים פוליטיים באופן שוטף ומעוניינים להישאר מעודכנים בהם באופן שוטף. כתוצאה מכך, הנוכחות המקוונת של מידע שעבר בדיקת עובדות היא מצומצמת מאוד ונמצאת בטווח שבין 0.1%-0.3% מכלל הפרסומים בנושאים פוליטיים בתקופת בחירות.

החסרונות הרבים שתוארו במחקרים האלו (ועוד אלו שנמצאו במחקרים שלא הוצגו כאן) מעלים, לכאורה, את השאלה, האם יש באמת צורך בבודקי עובדות. אולי צוקרברג קיבל את ההחלטה הנכונה?

לעניות דעתי, ישנו צורך אמיתי בבדיקת עובדות מקצועית, שתסייע לתת הקשר נכון לשיח המתנהל ברשתות, משתי סיבות.

הסיבה הראשונה היא, שבודקי עובדות פשוט יודעים לדרג טוב יותר את רמת אמיתותן של ידיעות שונות: בתחילת 2024, פרסמו אוניברסיטת ניו יורק (NYU) ואוניברסיטת מרכז פלורידה (UCF) מחקר משותף, שבחן את יכולתם של בני אדם לבצע בדיקת עובדות באופן עצמאי. במחקר נמצא, כי לגולשים באינטרנט יש סיכוי מוגבר של 19% בסבירות לדרג טענות שגויות כנכונות- מה שעלול לחזק את האמונה שלנו בכותרות שקריות כנכונות. הדבר הזה נובע, למשל, מנטייה גוברת להשתמש במילות מפתח שמזוהות עם מקורות מידע מאיכות נמוכה (למשל "שקרונה") והחיפוש שלהן מוביל למציאת עוד מקורות מאיכות נמוכה. בודקי עובדות יודעים כיצד להימנע מביטויים קונספירטיביים כאלו ואחרים ובכך מסוגלים לבסס את אמיתותה של הצהרה מסוימת על סמך מקורות איכותיים. בנוסף, שיטת הפעולה של בודקי עובדות מבוססת על "קריאה לרוחב", שמאפשרת לבדוק את מהימנות המקור ממנו מגיעה הטענה הנבדקת ובכך להשיג אינדיקציה נוספת למהימנות הטענה.

הסיבה השנייה היא, שהמסגרת במסגרתה נעשית בדיקת העובדות יכולה לאפשר עבודה איכותית, שלא מסוגלת להתקיים במצבים אחרים. בשנת 2021, פרסמו חוקרי MIT מחקר עם ממצא מפתיע למדי: בני אדם מהשורה מסוגלים לדרג את נכונותן של הצהרות שונות באותה רמת דיוק כמו בודקי עובדות מקצועיים. עם זאת, היכולת הזו לא הושגה באופן אינדיבידואלי, אלא התרחשה כאשר היא התבצעה בקבוצות שהכילו בין 10 ל-15 בני אדם, עם ייצוג שווה למחנות הפוליטיים השונים (בארה"ב- רפובליקנים ודמוקרטיים). מדוע המחקר הזה דווקא מחזק את נחיצות בודקי העובדות? האדם הפשוט, הרי, לא קורא חדשות פוליטיות בקבוצות- הוא קורא אותן לבד, עם ההטיות הפוליטיות המוכרות שלו. אין סיטואציה כלשהי בחיי היום-יום, שמעודדת אנשים לקרוא ולדרג חדשות פוליטיות בקבוצות מאוזנות (אדרבא- בני אדם דווקא יעדיפו לעסוק בנושאים פוליטיים עם אנשים המחזיקים בתפיסות הדומות להם ובכך ינציחו את ההטיות הפוליטיות שלהם). המסגרת היחידה שמאפשרת בקרה איכותית ואובייקטיבית כזו היא מסגרת של בדיקת עובדות מקצועית, שמורכבת באופן יזום על ידי גופים אובייקטיביים העוסקים במלאכה הזו.

לסיכומו של דבר- בדיקת עובדות, אומנם, היא לא מושלמת ויש בה מגרעות משמעותיות שפוגעות בתפקיד לו היא מיועדת. תחת זאת, יש לזכור, שכמו בכל צעד הקשור למאבק בפייק ניוז- חינוך, חקיקה, פתרונות טכנולוגיים- הכוח של בדיקת עובדות הוא לא בזה שהיא עומדת בפני עצמה, אלא בכך שהיא חלק ממארג רחב יותר של פתרונות, בו כל אחד פונה לקהלים שונים ובעל יתרונות מובחנים מסוגים שונים. בדיקת עובדות, כשהיא מתבצעת על ידי האנשים המוכשרים לכך, מסוגלת לספק הקשר עובדתי אובייקטיבי, הנחוץ לדיונים פוליטיים המתקיימים בכל מדינה דמוקרטית.

איך זה קורה? כיצד פייק ניוז מצליח לתעתע בנו ככה?

זו שאלה שחוקרים רבים ברחבי העולם מנסים לענות עליה בשנים האחרונות. אחד הממצאים המרכזיים שחוזר שוב ושוב מהמחקרים השונים הוא, שהרגשות שמעוררות בנו החדשות שאנחנו קוראים, ישפיעו מאוד על ההחלטה שלנו לשתף את המידע הלאה או לא.

באופן ספציפי יותר, הכעס נמצא על ידי חוקרים רבים כאחד הרגשות המשמעותיים ביותר, שיגרמו לנו להאמין לפייק ניוז ולשתף אותו הלאה.

כיצד זה קורה? שלושת המחקרים המוצגים בפוסט הזה מספקים הצצה מרתקת למנגנון המניע את הפייק ניוז ועל הדרך- חושף גם הצצה לנפש האדם.

1#: כיצד הכעס משפיע על הפצת פייק ניוז ברשתות?

המחקר הראשון בוחן את התפקיד שממלאת תגובת הכעס בהפצת פייק ניוז ברשתות החברתיות. המחקר, שהתבסס על נתונים שנאספו מ-Weibo ו-X, מצא כי פייק ניוז נוטה לעורר יותר כעס ופחות רגשות חיוביים בהשוואה לחדשות אמינות. חדשות שמעוררות כעס מופצות במהירות רבה יותר, לעיתים אף לפני שהקוראים מעריכים את אמינות המידע. רגשות כמו כעס מגבירים מעורבות ומשמשים מנגנון שמניע משתמשים לשתף תוכן, במיוחד בנושאים פוליטיים או חברתיים רגישים.

החוקרים ניתחו למעלה מ-22,000 חדשות שקריות ו-10,000 חדשות אמיתיות, תוך שימוש בכלים כמו לקסיקון רגשי שמסווג רגשות לטקסטים, ושאלונים בהם השתתפו מעל 1,400 אנשים. הממצאים הראו שחדשות מזויפות זוכות לתגובות רגשיות חזקות יותר כמו כעס ודחייה, ואלה מגבירות את נכונות המשתמשים לשתף אותן, במיוחד אם התוכן נתפס כבעל משמעות מוסרית או קבוצתית. אחת הדוגמאות שניתנו היא נטייתם של משתמשים לשתף תוכן כוזב מתוך תחושת חרדה או רצון לנהל דימוי עצמי מול הקהילה.

המחקר מצביע על כך שכעס הוא לא רק תוצאה של תוכן, אלא גם מנגנון שמשפיע על תפוצת המידע, לעיתים אף יותר מתוכן חיובי. החוקרים הציעו מספר דרכים להתמודד עם התופעה, כולל תיוג של תוכן המעורר כעס כדי לעודד קריאה ביקורתית ולעכב שיתוף מהיר. מסקנות המחקר מדגישות את הקשר בין רגש לבין התנהגות משתמשים ברשתות החברתיות, ומציעות כי תכנון קמפיינים חברתיים או הטמעת טכנולוגיות לזיהוי רגשות עשויים להוות חלק מהפתרון לבלימת הפצת פייק ניוז.

2#: התפקיד המוסרי של הפצת פייק ניוז

המחקר השני- שפורסם רק לפני חודש– חוקר את הקשר בין מידע שגוי ורגשות זעם מוסריים, ובודק כיצד תחושות אלה תורמות להפצה רחבה של מידע לא אמין ברשתות חברתיות כמו פייסבוק ו-X. זעם מוסרי מתבטא בתחושות כמו כעס וגועל, שמתעוררות בתגובה לעבירות מוסריות. החוקרים בנו את השערתם על כך שזעם הוא רגש שמגביר מעורבות ברשתות חברתיות ושהוא עשוי להקל על הפצת מידע שגוי, גם אם אינו מדויק, מתוך רצון לסמן נאמנות לקבוצות פוליטיות או לקדם מסרים מוסריים.

המחקר כלל שמונה מחקרים תצפיתיים ושני ניסויים התנהגותיים. במחקרים התצפיתיים נבדקו מעל למיליון קישורים בפייסבוק ועשרות אלפי ציוצים ב-X. הקישורים סווגו כמקור למידע כוזב או מהימן ובמהלך המחקר נמדדו תגובות המשתמשים, כגון רגש הכעס, שהובע בתגובות ונתוני שיתוף. הניסויים כללו מעל ל-1,400 משתתפים, אשר נחשפו לכותרות חדשות אמתיות ושקריות, חלקן מעוררות זעם וחלקן ניטרליות יותר, ונבדקה נכונותם לשתף או להעריך את אמינות המידע.

ממצאי המחקר מראים כי מקורות מידע שגוי מעוררים יותר תגובות זעם בהשוואה למקורות מידע מהימנים. המידע השגוי זכה לשיעור גבוה יותר של תגובות רגשיות כמו כעס ולשיתופים נרחבים, גם כאשר המשתמשים לא קראו את התוכן לפני שיתופו. כמו כן, נמצא כי זעם מוסרי מקדם שיתוף של מידע שגוי באותה מידה כמו של מידע מהימן ולעיתים אף יותר, במיוחד כאשר המידע מדגיש סוגיות מוסריות או קבוצתיות.

החוקרים מצאו שזעם מוסרי מגביר מניעים שאינם תלויים בנכונות המידע, כמו רצון לסמן נאמנות לקבוצה או לקדם עמדות מוסריות. מניעים אלה הופכים את ההתמודדות עם הפצת מידע שגוי למורכבת יותר, משום שהמשתמשים עשויים לשתף מידע מתוך כוונה להביע עמדה מוסרית, ולאו דווקא כדי לקדם מידע מדויק. לדוגמה, משתמשים עשויים לשתף תוכן שקרי מתוך מחשבה שהוא "מזעזע אם נכון", ובכך לשמר את אמינותם בעיני קהילתם.

מתוך כך, הממצאים מצביעים על כך שדרכי פעולה מסורתיות, כמו בדיקת עובדות או עידוד קריאה ביקורתית, אינן מספיקות כדי למנוע את הפצת המידע השגוי. החוקרים ממליצים להתמקד במניעים שאינם קשורים לדיוק, כמו יצירת קמפיינים שמדגישים את ההשלכות החברתיות של הפצת מידע שגוי, או פיתוח כלים שמכוונים להפחתת התמריצים החברתיים לשיתוף תוכן מעורר זעם.

3#: כתיבה, השלכה ושחרור: השיטה הפשוטה לניטרול כעס

המחקר השלישי, שפורסם באפריל השנה, מלמד כי פעולה פיזית יכולה להיות אמצעי משמעותי בהפחתות רמת הכעס שלנו. באופן ספציפי יותר, החוקרים ביקשו לבדוק האם פעולה פיזית של השלכת דף נייר שעליו נכתבו מחשבות הקשורות לאירוע מעורר כעס יכולה לסייע בשחרור הכעס ובניטרול ההשפעה השלילית שלו על המצב הנפשי של האדם. הרקע למחקר נשען על תיאוריות פסיכולוגיות המתמקדות בתהליכי ויסות רגשי, ומשווה בין התמודדות פנימית לבין פעולות סמליות המאפשרות שחרור רגשות שליליים.

במחקר השתתפו עשרות נבדקים שהתבקשו להיזכר באירוע שבו חוו כעס או תסכול רב. הנבדקים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות עיקריות: קבוצת השלכה, שבה המשתתפים כתבו את מחשבותיהם על הדף ולאחר מכן השליכו אותו לפח אשפה, וקבוצת שימור, שבה המשתתפים כתבו את מחשבותיהם אך נשארו עם הדף ולא השליכו אותו. החוקרים ביצעו מדידות של רמות הכעס והתחושות הנלוות הן בתחילת הניסוי והן לאחר השלמת המשימות, באמצעות שאלונים מובנים ובדיקות כמותיות של תגובות רגשיות.

החוקרים מצאו כי רמות הכעס של המשתתפים בקבוצת השלכת הדף פחתו בצורה משמעותית, וחזרו לרמות בסיסיות שקדמו לניסוי. לעומת זאת, אצל המשתתפים בקבוצת השימור, רמות הכעס נותרו גבוהות, ולעיתים אף התגברו כתוצאה מהתמקדות נוספת באירוע שהכעיס אותם. הממצאים הראו כי פעולה פיזית של השלכה סימבולית, אף אם היא פשוטה ביותר, יכולה להוביל לשחרור רגשי ולוויסות יעיל של תחושות שליליות.

החוקרים מסיקים שפעולות פיזיות המשקפות תהליכים מנטליים, כמו השלכת מחשבות שליליות, עשויות להיות כלי אפקטיבי להפחתת רגשות שליליים. המנגנון שעומד מאחורי האפקט אינו לגמרי ברור, אך ההשערה היא כי הקשר בין המוח לפעולה הפיזית יוצר תחושת השלמה וסיום של התהליך הרגשי. החוקרים מציינים כי הגישה דומה לפרקטיקות מסורתיות כמו "האקידשיסארה" ביפן, שבה אנשים משמידים סמלים של מחשבות שליליות, אך הם מדגישים כי מחקרם מספק גיבוי מדעי לגישה זו.

איך זה בעצם קשור לפייק ניוז?

כאשר אנחנו נחשפים לידיעה שלילית שמכעיסה אותנו, אנחנו עשויים לחוש דחף טבעי ובלתי מוסבר לשתף את הפרסום הלאה, כאמצעי לפריקת הכעס שלנו. הבעיה היא, כמובן, שאנחנו לא ממהרים לתת את הדעת לשאלה, האם מה שנכתב בידיעה אכן אמיתי.

אוקי, ומה עושים עם זה?

מכיוון שאנחנו יצורים אנושיים שחווים רגשות, קשה לעשות שליטה מלאה על הרגשות שלנו ולהימנע משיתוף פייק ניוז על רקע רגשי. עם זאת, המודעות לבעיה מהווה צעד ראשון לפתרון כל בעיה וטריק פשוט עשוי לעזור לנו לשתף פחות מידע שקרי בגלל מניעים רגשיים.

מה שעשוי לנו לעזור להתמודד עם הבעיה הוא אימוץ שיטה שנקראת SIFT. השיטה פותחה על ידי מייק קולפילד (Mike Caulfield), מומחה לאוריינות דיגיטלית באוניברסיטת וושינגטון ושמה מורכב למעשה מראשי תיבות של ארבעה צעדים, שיעזרו לנו להבחין טוב יותר בין אמת לשקר.

הצעד הראשון הוא לעצור (Stop): כאשר אנחנו מתחילים לקרוא תוכן שמרגיז אותנו, מבהיל אותנו או "הופך לנו את הבטן" בכל אופן אחר, מומלץ לעצור- לא להמשיך לקרוא, בטח שלא להגיב ולשתף. העצירה תזכיר לנו שרגש הוא מרכיב יסודי בהפצת פייק ניוז והיא תאפשר לנו להוריד את רמות הרגשות השליליים. כך, נוכל ליישם את שאר חלקי השיטה (שכתובים בפוסט הזה) ובכך להעריך את המידע שלפנינו בצורה טובה יותר.

למרות שנסיונות ההשפעה הגיעו ממקורות שונים ופורסמו בדרכים מגוונות, מטרתם המשותפת הייתה אחת: לפגוע בכושר העמידה של מדינת ישראל ואזרחיה במהלך המלחמה. ניסיונות אלו נועדו לסייע לחמאס ולתומכיו להשיג ניצחון דרך ערעור החוסן הנפשי של הציבור הישראלי. מאמר זה מסכם שלושה ניסיונות מרכזיים של הפצת מידע כוזב ממקורות זרים ברשתות החברתיות בישראל, במטרה להשפיע על דעת הקהל ולהגביר את הלחץ על הציבור והמדינה בזמן המלחמה.

רוסיה

קמפיין הדופלגנגר הוא מבצע השפעה רחב היקף, נועד להפיץ דיסאינפורמציה באמצעות אתרים מזויפים המתחזים לאתרי חדשות לגיטימיים וחשבונות פיקטיביים ברשתות חברתיות. הקמפיין פועל מאז תחילת המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה בפברואר 2022, ומתמקד ביצירת מחלוקות פנימיות במדינות המערב והחלשת התמיכה הבינלאומית באוקראינה. המטרות המרכזיות הן לערער את האמון בממשלות המערב, להציג את הסיוע לאוקראינה כגורם לנזקים כלכליים וחברתיים, ולהגביר את המתיחות הפוליטית בתוך מדינות אלו.

בישראל, בזמן מלחמת חרבות ברזל, הקמפיין פעל כדי לערער את האמון של הציבור הישראלי בצבא ובממשלה ולפגוע בשיתוף הפעולה האסטרטגי בין ישראל לארה"ב. בין הכלים ששימשו לכך היו אתרי חדשות עבריים מזויפים וחשבונות פיקטיביים ברשתות חברתיות, בעיקר בטלגרם. בקמפיין הופצו מסרים כוזבים המציגים את מעורבות ארה"ב במלחמה ככושלת וככזו שמסכנת את ישראל, כשרוסיה, מנגד, יכולה לשמש לישראל בעלת ברית אסטרטגית.

המסרים שהופצו במסגרת הקמפיין הציגו את הקשר בין ישראל לארה"ב באור שלילי, והעמיקו את הפערים הפוליטיים והחברתיים בתוך ישראל. המידע הכוזב שהופץ בקמפיינים הללו נשען על כלי טכנולוגיה מתקדמים כמו זיופי וידאו ובינה מלאכותית, מה שהפך את הפעילות הזו ליותר מתוחכמת וממושכת. הדופלגנגר התבסס על הפצה מהירה של תכנים זדוניים במספר רב של פלטפורמות, והדגיש את ההשפעה השלילית כביכול של התמיכה במערב על ביטחונה ומעמדה של ישראל.

האתרים הכוזבים הוקמו על ידי על חברות ה־IT  הרוסיות Agency design Social ו־Technologies National Structura  וככל הנראה גם קבוצת ההאקרים APT28, שהייתה מעורבת גם בפריצה למפלגה הדמוקרטית בארה"ב, נטלה חלק טכני בביצועו. קבוצות אלה רתמו טכנולוגיות מתקדמות להפצת דיסאינפורמציה באופן מתואם ומתוחכם, עם מיקוד ברור בהשפעה על דעת הקהל בתוך ישראל ובמדינות המערב.

איראן

בין אוקטובר 2023 למאי 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל, איראן הובילה מבצעי השפעה שנועדו לערער את החברה הישראלית ולחזק את עמדותיה במזרח התיכון. איראן ניצלה את הרשתות החברתיות לפיזור דיסאינפורמציה ולעידוד חוסר יציבות פוליטית, תוך טשטוש מעורבותה הישירה.

אחת הדוגמאות הבולטות למבצעי השפעה אלה הייתה הקמת קבוצות מזויפות בטלגרם שהתחזו לקבוצות המזוהות עם הימין הקיצוני בישראל. קבוצות אלו הפיצו ידיעות כוזבות על מחבלים פלסטינים שמסתתרים בבתי חולים ישראליים. דוגמה לכך הייתה פרסום שקרי על מחבל המאושפז בבית חולים שיבא, שהוביל לקבוצות של פעילים קיצוניים, כולל חברי "לה פמיליה," שניסו לפרוץ למחלקות כדי "ללכוד" אותו. ההתארגנות האלימה עוררה מהומה ונעצרו מספר משתתפים. המבצע הוביל להסלמה פיזית והגביר את המתח בין חלקי האוכלוסייה בישראל.

איראן השתמשה גם בנרטיבים של חוסר אמון כלפי הממשלה, כשהיא מנצלת את סוגיית החטופים כדי ליצור תחושת תסכול ודמורליזציה בקרב הציבור. תכנים אלו, שיוצרו בחלקם באמצעות טכנולוגיות בינה מלאכותית וזיופי וידאו, הוצגו כחדשות אמיתיות, מה שהגביר את האמינות שלהם והשפיע על השיח הציבורי. המטרה הייתה לעודד הפסקת אש מהירה ולפגוע בלכידות הפנימית הישראלית, ובכך לתמוך במטרות האסטרטגיות של איראן וחמאס​.

האחים המוסלמים

קמפיין "איסנאד" הינו קמפיין השפעה אסלאמיסטי שמנוהל על ידי רשת מוסלמית-ערבית התומכת בחמאס, המנוהלת על ידי גורמים המצויים בטורקיה. הרשת פועלת דרך פלטפורמות חברתיות כמו X (טוויטר לשעבר), פייסבוק ואינסטגרם, ומטרתה לקדם את הנרטיבים של חמאס ולהשפיע על דעת הקהל הישראלית, על ידי שימוש בחשבונות מזויפים המתחזים לאזרחים ישראלים.

המסרים שמציפה הרשת מיועדים לערער את החוסן החברתי בישראל ולהעמיק את הפילוג הפוליטי והחברתי בה. בחלק מהמקרים, למשל הרשת השתמשה במסרי משפחות חטופים מהצד הישראלי כדי לעורר ביקורת על המלחמה ולהעצים את הביקורת הציבורית- מתוך ידיעה כי סוגיית החטופים היא הרגישה ביותר עבור הציבור הישראלי. היא גם ניסתה לעודד מחאה נגד אלימות שוטרים בהפגנות ולהשתמש בקמפיינים אלו לקידום מטרותיה.

בד בבד, פעילי הרשת משתמשים בבינה מלאכותית כדי להתגבר על מגבלות השפה ולהפיץ תעמולה נגד אזרחי ישראל. הם מעתיקים תגובות מחשבונות ישראליים ומפעילים כלים מתקדמים כמו צ'אט GPT כדי ליצור שמות ותכנים בעברית שנראים אותנטיים, במטרה להקטין חשד. בנוסף, מופעלים כלים ייחודיים כמו "מתרגם מאימוג'י לעברית", המאפשרים ליצור משפטים מדויקים בעברית מתוך סמלים רגשיים. כך, הרשת מצליחה להקשות על זיהוי פעילותה ומפיצה מסרים מתוחכמים בפלטפורמות חברתיות, תוך ניצול כלים טכנולוגיים שפותחו למטרות כלליות.

מה הלאה?

המלחמה לא צפויה להסתיים בקרוב, וכך גם ניסיונות ההשפעה העוינת. לכן, יש צורך להציג שני צעדים שניתן ליישם בטווח הקצר והארוך כדי לשפר את כושר העמידה של אזרחי ישראל מול ניסיונות ההשפעה הזרים.

ראשית, יש להשקיע באוריינות דיגיטלית. אומנם מערך הסייבר הלאומי השיק בתחילת המלחמה קמפיין נגד הפצת פייק ניוז, אך נדרשת הכשרה מעמיקה יותר לתלמידי בתי הספר, שכן רק אחוז אחד מהתלמידים בארץ עובר תוכניות הכשרה בנושא זה. במיוחד יש להתמקד בזיהוי תכנים מזויפים מבוססי בינה מלאכותית, שהוכחו כתכנים שבני אדם מתקשים להבחין בהם.

שנית, יש לשקול שיתופי פעולה עם גופים נוספים ברחבי העולם שמתמודדים עם הפצת מידע כוזב. המלצה זו רלוונטית במיוחד בהתמודדות עם האיום הרוסי, שכן שיטות הפעולה שלה נצפו גם במדינות אחרות כמו צרפת, גרמניה וארצות הברית. שיתופי פעולה עם גופים ישראליים כגון פייק רפורטר, לצד שותפים ממדינות המערב, יכולים להוביל לחילופי מידע אודות שיטות פעולה מוצלחות. בהקשר הזה, יש לשקול העמקה של שיתוף פעולה בין ישראל לחברות טכנולוגיה כגון מיקרוסופט ו-OpenAI, שחשפו מבצעי השפעה זרים במסגרת הבחירות לנשיאות ארצות הברית, שיתקיימו בנובמבר הקרוב. בניסיונות ההשפעה הללו ישנו שימוש לא מבוטל בבינה מלאכותית לצרכי השפעה ויתכן שהניסיון שנלמד שם בהתמודדות עם השפעה מהסוג הזה יוכל לסייע גם לישראל.

חיפוש בגוגל עלול להגביר אמונה במידע כוזב

אחת העצות הבסיסיות ביותר שאנשים מיישמים כשהם רוצים לדעת האם ידיעה מסוימת שהיא שמעו היא נכונה, היא לבדוק אותה בגוגל. אולם, מחקר שפורסם בסוף 2023 מראה כי העצה הזו עלולה להטעות אותנו ודווקא להעלות את הסיכוי שנאמין למידע כוזב.

במסגרת המחקר, שפורסם בכתב העת Nature, החוקרים ערכו חמישה ניסויים בהם התבקשו אנשים להעריך את אמינותן של כתבות חדשות. חלק מהאנשים התבקשו לחפש מידע באינטרנט כדי לעזור להם להחליט. החוקרים מצאו שחיפוש באינטרנט גרם לאנשים להאמין יותר במידע כוזב. האפקט הזה היה חזק יותר כאשר אנשים מצאו מידע באיכות נמוכה בחיפושים שלהם. החוקרים מצאו גם שחיפוש באינטרנט יכול לגרום לאנשים להאמין יותר לכתבות חדשות אמיתיות, אך האפקט הזה היה חלש יותר. ממצאים אלה מצביעים על כך שאנשים עשויים לא להיות טובים בשיפוט אמינות המידע שהם מוצאים באינטרנט.

המחקר מציע מספר הסברים אפשריים לכך שחיפוש באינטרנט עלול להגביר את האמונה במידע כוזב. אפשרות אחת היא שאנשים נוטים להתמקד במידע שמאשר את האמונות הקיימות שלהם. כאשר אנשים מחפשים מידע באינטרנט, הם עשויים להיתקל במידע שתומך בנקודת המבט שלהם, מה שעלול לגרום להם להאמין בו יותר. אפשרות נוספת היא שאנשים נוטים לתת יותר משקל למידע שהם מוצאים באינטרנט מאשר למידע שהם מקבלים ממקורות אחרים. ייתכן שזה בגלל שאנשים תופסים מידע באינטרנט כיותר אובייקטיבי או אמין מאשר מידע שהם מקבלים מאנשים או מקורות אחרים.

הממצאים של מחקר זה חשובים מכיוון שהם מצביעים על כך שחיפוש באינטרנט עלול להיות דרך לא יעילה להעריך את אמינות המידע- אבל האם זה בהכרח אומר שלא כדאי להסתמך על גוגל? ממש לא. צריך פשוט לדעת לחפש בחוכמה:

1. מומלץ לא לחפש מילה במילה את הכותרת או המשפט הראשון שלקוחים מהידיעה שאותה בודקים. חיפוש כזה עלול להוביל את הגולשים לעוד מקורות המצטטים את הידיעה הכוזבת. במקום זאת, מומלץ לחפש מספר מילות מפתח הקשורות לידיעה אותה בודקים.
2. יש לשים לב למקור ממנו מגיעה הידיעה: האם זהו מקור מהימן?
3. בונוס: מומלץ לגולשים להיעזר במקורות חדשותיים הנוגדים את תפיסות העולם שלהם. כך הם ייחשפו לכלל צדדי הסיפור ויקבלו תמונה מהימנה יותר לגביו.

כותרות מטעות על מחלת הקורונה שפורסמו בתקשורת הממוסדת גרמו ליותר נזק ממידע כוזב על המחלה ממקורות אחרים

מחקר מבית הספר לניהול של MIT Sloan חושף שכותרות מטעות בנוגע לקורונה ממקורות חדשותיים שפורסמו בפייסבוק גרמו ליותר ספקנות לגבי החיסונים מאשר פייק ניוז. המחקר, שנערך על ידי פרופסורית ג'ניפר אלן, פרופסור דייויד רנד ודאנקן ג'יי וואטס, מציין אמנם שפייק ניוז מזיק יותר לכל חשיפה, אך טווח ההפצה שלו מוגבל. לעומת זאת, כותרות מטעות ממקורות מהימנים שעברו מתחת לרדאר, שלרוב היו סנסציוניות ורמזו לסכנות בחיסונים, הגיעו לקהל רחב יותר, וכך גרמו לפגיעה משמעותית יותר בשיעורי ההתחסנות הכלליים.

החוקרים השתמשו בשיטה חדשנית המשלבת ניסויים אקראיים, תגובות סקרים וכלים מבוססי בינה מלאכותית כדי להעריך את כוח ההשפעה של כותרות והחשיפה אליהן. הם גילו שתכנים מעוררי ספק לגבי חיסונים ממקורות מהימנים, שלא סומנו כמידע מטעה, הפחיתו באופן ניכר את הכוונות להתחסן. לדוגמה, כותרת של כתבה שקיבלה חשיפה נרחבת ורמזה על מותו של רופא לאחר החיסון, למרות שגוף הכתבה הודה בחוסר ודאות, זכתה ל-54.9 מיליון צפיות והשפיעה באופן משמעותי על התפיסה הציבורית.

המחקר מדגיש שסינון תכנים לא צריך להתמקד רק במידע כוזב לחלוטין, אלא גם בתכנים מטעים ממקורות אמינים, שכן לאלו יש תפוצה רחבה יותר והם עלולים לגרום לנזקים משמעותיים בבריאות הציבור. המחקר ממליץ על שיפור הסטנדרטים העיתונאיים וסינון תכנים מדויק יותר כדי לצמצם את הנזק שנגרם על ידי מידע מטעה מסוג זה.

כיצד אתרי חדשות מזויפות מצליחים למכור לנו פייק ניוז?

עייפים? לא מרוכזים? זה בדיוק הזמן שבו אתם הכי פגיעים לפייק ניוז. מחקר חדש מאוניברסיטת סנט אנדרוז חושף את הטקטיקות הערמומיות בהן משתמשים אתרי חדשות מזויפות כדי לתפוס אותנו לא מוכנים.

החוקרים גילו שאנשים נוטים יותר ללחוץ על כותרות פייק ניוז כשהם עייפים או לא מרוכזים. הסיבה לכך פשוטה: במצב כזה, אנו פחות נוטים לבחון ביקורתית את המידע שאנו צורכים. אתרי פייק ניוז מנצלים זאת על ידי הצגת מידע כוזב בצורה הדרגתית, החל מכותרת מושכת תשומת לב ועד למאמרים ארוכים ומלאים בפרטים מזויפים.

לאחר שקורא לוחץ על כתבת פייק ניוז, הוא נוטה יותר להאמין למידע שמוצג בה, ויותר סביר שילחץ על כתבות פייק ניוז נוספות בעתיד. זהו מעגל קסמים שקל להיכנס אליו וקשה לצאת ממנו.

אז מה אפשר לעשות?

הנה כמה טיפים פשוטים שיעזרו לכם להימנע מפייק ניוז:

• בדקו את המקור: ודאו שהכתבה פורסמה על ידי אתר חדשות אמין ומוכר.
• קראו בעיון: שימו לב לטעויות עובדתיות, שגיאות כתיב ותוכן חשוד.
• חפשו מידע נוסף: השוו את הכתבה למקורות אחרים כדי לוודא את אמינותה.
• היו סקפטיים: אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים, במיוחד לכותרות דרמטיות או נשמעות טוב מכדי להיות אמיתיות.

הממצאים המרכזיים מהכתבה מהיום הם:

• אתרים המתחזים לאתרי חדשות שונים מרחבי העולם- בהם אתר Le Parisien הצרפתי, Der Spiegel הגרמני ואתר וואלה! הישראלי פרסמו מידע כוזב נגד ישראל ונגד אוקראינה, שהופץ ברשתות החברתיות, בגוגל וביוטיוב.
• הרשת החברתית בה הופץ עיקר המידע הכוזב היא X (מה שהיה פעם טוויטר), בה פעלו במתואם מעל 6,000 חשבונות פיקטיביים שהפיצו מעל 27 אלף ציוצים בעלי מידע כוזב.
• חלק מהפוסטים שקידמו את הכתבות המזויפות נוצרו באמצעות בינה מלאכותית. כך, למשל, הופץ סרטון deep-fake של חייל צה״ל, המזמין לכאורה אוקראינים להצטרף ללחימה למען ישראל תמורת אזרחות ושכר.

שני הסנט שלי על משמעויות הקמפיין שנחשף

הממצאים המתוארים בכתבה בעיתון הארץ מרתקים עוד יותר, אם מתחשבים ברקע הרחב יותר העומד מאחוריהם- רקע הכולל בעיקר את טיבה של לוחמת המידע בין רוסיה למדינות המערב בשנים האחרונות.

ראשית, יש לציין כי הדמיון בין הקמפיין נגד ישראל לקמפיין נגד אוקראינה אינו מתבטא רק בנרטיבים דומים (למשל, ביחס לשתי המלחמות טענו הרוסים כי הן יובילו לעלייה במחירי האנרגיה), אלא גם במטרות העומדות מאחוריהן: במהלך המלחמה באוקראינה, מכונת התעמולה הרוסית הקדישה מאמצים רבים לפלג את המערב באופן כפול- הן בין מדינות המערב לאוקראינה והן בתוככי מדינות המערב עצמן. במסגרת זו, למשל, פרסמו לא פעם תועמלנים רוסיים כי עלויות המלחמה באוקראינה מצריכות את האיחוד האירופי להשקיע כספים רבים לטובת אוקראינה, הבאים על חשבון סיוע חברתי-כלכלי למעמדות החלשים ביבשת.

נסיון להדהד מתיחות כזו נמצא בשאלת הסיוע האמריקאי לישראל ולאוקראינה. ידוע, כי בקונגרס האמריקאי התגלעה מחלוקת בין מחוקקים רפובליקנים לדמוקרטים אודות מתן הסיוע, מאחר והאחרונים דרשו להעניק סיוע לשתי המדינות יחדיו, בעוד שמחוקקים רפובליקנים הסתייגו ממתן עזרה נוספת לאוקראינה.

הפצת הטיעון הזה בעת הזו היא מעניינת- לא רק בצל השיתוק בו נתקל בית הנבחרים לאור הדחת יושב הראש הקודם, אלא גם בשל העובדה שאנחנו מצויים בשנת בחירות לנשיאות ארה"ב- מה שכמובן מקצין את המתיחות הקיימת בין המחנות הפוליטיים.

באשר לאוקראינה- החל מראשית המלחמה באוקראינה, פועלת רוסיה לצמצם את היקף התמיכה הצבאית, הכלכלית והמדינית של מדינות המערב באוקראינה, מתוך ידיעה שככל שתמיכה זו תרד, כך יגברו סיכוייה של רוסיה לנצח את אוקראינה. אחד הסיפורים המעניינים שפורסמו בהקשר הזה הוא, שאזרחים אוקראיניים מכרו ברשת האפלה- המרחב הוירטואלי המאפשר לעבריינים מכל הסוגים לבצע ככל העולה על רוחם- מערכות נשק שארה"ב סיפקה למדינתם. הנרטיב לפיו הסיוע שיסופק לישראל יבוא על חשבון אוקראינה תואם, אפוא, את רצונה של רוסיה לראות את אוקראינה "נזרקת מתחת לגלגלי האוטובוס" מצד המערב ומפסידה במלחמה.

שנית, משפטים כמו "אנטישמיות עולמית תלוייה בביידן"- שפורסמו במהלך הקמפיין- מציגים תפיסה רוסית ישנה-נושנה, הרואה במערב- ובראשו ארה"ב- את המקור לאי היציבות העולמית. אחד המאמינים הגדולים בכך הוא ולדימיר פוטין, שכמו רבים מבני דורו סבור כי לרוסיה- על גלגוליה השונים- ישנו תפקיד בייצוב המערכת הבין-לאומית. משכך, קריסת בית המועצות בסוף המאה שעברה היא, לדידו, האירוע הטרגי ביותר *בהיסטוריה האנושית כולה*. בהתאם לכך, סבור פוטין כי עליו לפעול ולחזק את רוסיה מבחינה מדינית, כלכלית וצבאית, שכן חיזוקה של רוסיה הוא למעשה חיזוק השלום העולמי. בשם הצידוק הזה יצאה רוסיה למלחמתה ב"נאציזם האוקראיני".

מתוך התיאוריה הזו, התעמולה הרוסית מייחסת למערב צמאון דם וסטנדרט כפול בכל הנוגע לחיי אדם. בקריקטורה פרו-רוסית שפורסמה בעולם הערבי במהלך המלחמה (ראו תמונה), ניתן לראות כיצד מנהיגי המערב מגנים את מלחמתה של רוסיה באוקראינה, מבלי שישימו לב כי על ידיהם דם של מוסלמים רבים חפים מפשע.

לבסוף, מציינת הכתבה מהיום כי על פי העיתון הצרפתי לה מונד, בחודשים האחרונים פיתחה רוסיה מערכת נרחבת ליצירת חשבונות מזויפים. ממצאים אלו דומים מאוד לאלו שעלו בכתבת תחקיר מיוחדת של עיתון ה-Washington Post מחודש מרץ השנה: התחקיר, המבוסס על כ-5,000 מסמכים מודלפים, מציג ממצאים על מיזמים לפיתוח אמצעי לוחמת סייבר ולוחמת מידע מתקדמים על ידי רוסיה. במסגרת אותם מסמכים, מתואר פרויקט בשם Amezit, הכולל, בין היתר, פיתוח מנגנונים להקמה אוטומטית של חשבונות מזויפים ברשתות החברתיות, במטרה להפיץ מידע כוזב בתפוצה המונית. הפרויקט אף אִפְשֵׁר לגורמים רשמיים ברוסיה לנטר את תנועת הרשת ברחבי המדינה ולקבוע לאילו תכנים ייחשפו המשתמשים. ייתכן מאוד, אפוא, כי המערכת עליה הצביע לה מונד פותחה במסגרת Amezit והיא השורש לשיפור ביכולותיה של רוסיה בהפצת המידע.