בסוף יוני 2023, עיני העולם כולו היו נשואות לרוסיה- שם, צבא שכירי החרב כוח ואגנר מרד ברוסיה וקבוצה מחייליו החלה להתקדם לכיוון מוסקבה. בסופו של דבר, המרד נפסק בתיווך נשיא בלארוס והכוחות, שנמצאו כ-200 קילומטרים בלבד מהקרמלין, נסוגו. איש השעה של אותה היממה היה מפקד הכוח- יבגני פריגוז'ין. המרד הוא החוליה האחרונה בסיפור החיים המרתק של פריגוז'ין, במהלכו הפך מעבריין לשעבר למקורב של פוטין ולבסוף- ל"בוגד".
האסיר שעלה לגדולה
הסיפור האישי של פריג'וזין מוכיח שכדי להתקדם בחיים, יש צורך בשני דברים חשובים: מזל וכישורים קולינריים טובים. פריגוז'ין, יליד 1961, הורשע בעבר במספר מקרי גניבה, שוד והונאה ושוחרר לאחר תשע שנות מאסר, אותן ריצה במהלך שנות ה-80 של המאה הקודמת. לאחר שחרורו מהכלא, החל לעסוק בתחום המזון- מכירת נקניקיות, ליתר דיוק. בשנת 2001, התרחש מפגש גורלי בין פוטין לבין פריגוז'ין, שעתיד להשפיע עמוקות על שניהם: באותה השנה, הנשיא הטרי-יחסית (פוטין נבחר לראשונה לנשיאות שנתיים לפני כן, ב-1999) הלך לאכול אצל פריגוז'ין. האוכל שהוגש לו כל כך מצא חן בעיני פוטין, עד שפריגוז'ין הושכר על ידי הנשיא על מנת לארגן את ימי ההולדת שלו ובהמשך אף זכה במכרזי ענק להסעדת מוסדות ממשלה וצבא ברחבי רוסיה. ההיכרות שהחלה להירקם בין השניים הביאה לפריגוז'ין קשרים עם הממשל בקרמלין וכסף. המון כסף. ההערכה היא, שברבות השנים, חברת הקיטטרינג של מוכר הנקניקיות לשעבר- קונקורד הכניסה לכיסו של האוליגרך סכום עתק של כ-2.5 מיליארד לירות שטרלינג.
מפעל לייצור "פייק ניוז"
ההיכרות בין האוליגרך לנשיא הביאה גם לכניסתו של פריגוז'ין לתחום עסקי חדש: אם בעבר הגיש המסעדן לשעבר קוויאר לנשיא בוש (בעת שזה ביקר ברוסיה, בשנת 2022), הרי שהחל משנת 2013, פריגוז'ין החל לעסוק בהגשת "חדשות מטעם" בסגנון פרו-רוסי לציבור המערבי, דרך הרשתות החברתיות. באותה השנה הוקם בסנט פטרסבורג מקום בשם "המרכז לחקר האינטרנט". על פי תחקירים שונים וכן על פי הערכות מודיעין של גופי ביון מערביים- המקום שימש למעשה "חוות טרולים", שממנה פורסמו סטטוסים, תמונות וסרטונים, שהפיצו תעמולה פרו-רוסית כוזבת, מתוך נסיון להשפיע על דעת הקהל בנושאים פוליטיים ובינלאומיים מגוונים. שיאה של הפעילות הזו התמקד בהשפעה על מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב של שנת 2016. המקום פעל במשך כשנתיים, עד שבאוקטובר 2018, המקום הועלה באש על ידי בקבוקי תבערה שנזרק לעברו, מה שאילץ אותו לעבור לבניין אחר בעיר.
אנחנו יכולים לדעת על הדרכים בהן פעל המפעל, על סמך עדויות של טרולים לשעבר שעבדו בו. כך, למשל, סיפר ויטלי (שם בדוי), שמרבית המועסקים במקום היו למעשה מועסקות. ליתר דיוק, עיקר הטרולים היו נשים צעירות בנות 20-35. ויטלי עצמו פעל ברשתות החברתיות תחת זהות נשית, מתוך הנחה של בעלי המקום, שפרופיל פייסבוק נשי יעורר אמינות גבוהה יותר מפרופיל גברי. הקבלה לעבודה במקום הותנתה במעבר בחינה, שעסקה בדעותיהם של המועמדים על מדיניותה של רוסיה ועל המערב. עם זאת, מרבית העובדים הגיעו למקום לא מתוך נאמנות גבוהה לשלטון, אלא בשם השכר הגבוה למדי שהוצע להם- 700 דולר בחודש כשכר התחלתי.
עוד מספר ויטלי, שהעבודה הוצגה בפניו ככתיבה מחדש של חדשות מהפלישה לאוקראינה מפברואר 2014. העבודה נעשתה במשמרות של 12 שעות, כאשר העבודה נעשתה במשך יומיים רצופים, אחריהם יומיים מנוחה וחוזר חלילה. במשמרות בהן ויטלי עבד, הדרישה ממנו הייתה לפרסם 20 מאמרים באורך של כשמונים מילה כל מאמר. סגנון המאמרים היה מעורב: עובדות הקשורות למלחמה נכתבו כמו שהן במציאות, אך הקו המרכזי שעבר בכל המאמרים היה, שאסור שרוסיה תהיה מבוקרת באיזה שהוא אופן.
מעורבותו של פריגוז'ין במקום התבטאה בפן הכלכלי: הצורך לגייס עובדים רבים לתוקפות ממושכות עולה לא מעט כסף (ההערכה היא, שבשיא פעילותו המרכז הועסקו במקום כאלף איש). על פי פרטים חדשים שנחשפו , פריגוז'ין מימן את פעילות המקום כספים שהגיעו למרכז לחקר האינטרנט והוצגו כתשלום עבור "תמיכה טכנית". ישנן הערכות שונות לגבי היקף התמיכה הכלכלית של פריגוז'ין במרכז והן נעות בין 400 אלף למיליון דולר בכל חודש. בחודש דצמבר 2016, בעקבות חשיפת הקשר של פריגוז'ין למקום, הטיל הממשל האמריקאי סנקציות על האוליגרך.
בחודש נובמבר האחרון, הודה פריגוז'ין באופן רשמי כי ארצו התערבה בבחירות בארה"ב ואף הרהיב עוז והצהיר כי ארצו תמשיך לעשות זאת, "בצורה זהירה, מחושבת ומדויקת… כפי שאנחנו יודעים לעשות".
המרד הביא לקיצו גם את פעילות המרכז, לאחר שפריגוז'ין נאלץ לוותר על בעלותו במרכז.
כוח ואגנר
כוח ואגנר הוקם במאי 2014 על ידי דמיטרי אוטקין, ששימש כמפקד יחידה מיוחדת במודיעין הצבאי הרוסי (GRU), אך למעשה הייתה מעורבת בלחימה לטובת רוסיה עוד בפלישתה לאוקראינה מפברואר 2014. הכוח הוא למעשה מליציה פרטית, המעורבת במוקדי סכסוך שונים בעולם- בראש ובראשונה במסגרת המלחמה באוקראינה, אך גם במלחמת האזרחים בסוריה, בהתקוממות העממית בלוב ובמלחמת האזרחים ברפובליקה המרכז-אפריקאית, הנמשכת כבר כעשור.
המרד של כוח ואגנר החל על רקע יחסים אמביוולנטים של הממשל הרוסי עם הכוח- מצד אחד, הכוח, המונה 50 אלף חיילים, סיפק לרוסיה הישגים משמעותיים במסגרת המלחמה באוקראינה החל משנת 2022, למשל בקרב פופסאנה שבמזרח אוקראינה, שנערך בחודשים מרץ-מאי 2022 והסתיים בנצחון רוסיה. הישגים אלו ואחרים גרמו לתקשורת הרוסית- הנשלטת על ידי הממשל- להלל את כוח ואגנר. מעניין לציין, כי החיבוק התקשורתי של הכוח בתקשורת (המכנה אותו: "התזמורת") עמד בניגוד מוחלט לחשאיות שאפיינה את פעילות כוח ואגנר באוקראינה ב-2014: אז, חיילי הכוח, יחד עם חיילי יחידות מובחרות נוספות מרוסיה, היו מעורבים בפלישה תחת מטעה חשאיות כבד (בשל כך, חיילים אלו כונו "חיילים ירוקים קטנים").
מצד שני, ההישגים הללו הדגישו את הביצועים הירודים של הצבא הרוסי, שלפי דיווחים רבים בתקשורת העולמית, מגייס חיילים רבים ושולח אותם לשדה הקרב ללא הכשרה וציוד מתאימים.
המרד, המהווה את שיאה של המתיחות בין הממשל הרוסי לכוח ואגנר, החל לאחר שפריגו'זין טען כי הצבא הרוסי הפגיז עמדות בהם נמצאו חיילי הכוחות- טענה שהוכחשה על ידי רוסיה. לא רק זאת, אלא שפריגוזי'ן ליבה את המחלוקת וטען כי לא הייתה הצדקה לפלישה הרוסית לאוקראינה מ-2022 והאשים את שר ההגנה של רוסיה, סרגיי שויגו, במותם של חיילים רוסיים לשווא.
.jpg){kind=link}