לפני מספר ימים, הודיע מנכ"ל ומייסד חברת Meta, מארק צוקרברג, על מהלך דרמטי: ביטול עבודתם של בודקי עובדות והחלפתם ב"הערות קהילה"- פונקציה הקיימת מזה זמן ברשת X ומאפשרת לגולשים להוסיף הקשר לפרסומים מסוימים, שנחוצים על מנת להבין אותם באופן נכון יותר.
המהלך גרר ביקורות רבות מצד מומחי דיסאינפורמציה, עיתונאים ופעילי חברה אזרחית נוספים. לטענתם, המהלך עלול להוביל להפצה מוגברת של פייק ניוז ברשתות Meta- המלאות בפייק ניוז גם כך- משום שבודקי העובדות הינם מומחים, שיודעים כיצד לבדוק את מהימנותם סיפורים שונים ולהוסיף להם הקשר עובדתי, הנחוץ להבנה נכונה שלהם. זאת, לעומת הערות קהילה, המתבססות על גולשים שעלולים להוסיף הערות עם מידע מטעה מתוך אינטרסים לא כשרים או סתם מתוך אי ידיעה.
כאשר עוסקים בבדיקת עובדות, ישנו משקל חשוב גם לשאלת האפקטיביות: האם בדיקת עובדות אכן מסייעת בצמצום תופעת הפייק ניוז? השאלה הזו זכתה להתייחסות מחקרית נרחבת הרבה לפני ההחלטה של צוקרברג ומאוסף המחקרים הקיים עד כה, עולה תמונה מורכבת: בדיקת עובדות אכן יכולה לתרום למאבק בהפצת פייק ניוז, אך תרומתה בנושא קצרת מועד ועשויה להיות רלוונטית רק לחלק קטן מהגולשים באינטרנט. אף על פי כן, אין הדבר מבטל את חשיבותה.
המניע שעומד מאחורי שימוש בבדיקת עובדות הוא הרצון לעצב את השיח המתפתח ברשתות החברתיות כך, שיתבסס על עובדות ואמת, במקום על תפיסות מוטעות. אם מעוניינים לבחון את השפעתן של בדיקת עובדות, יש לחלק אותה לשני חלקים: החלק קצר הטווח, הנוגע להבנת מהן העובדות הנכונות בנושא שלגביו התבצעה בדיקת העובדות והחלק ארוך הטווח, העוסק בשינוי תפיסתי כלפי הנושא המדובר. במצב כזה, ייתכן שינוי עמדה כלפי הנושא שלגביו התבצעה בדיקת העובדות (אם אני יודע שתפיסה מסוימת שאימצתי ביחס לסוגיה מסוימת היא שגויה, אוכל לשנות את עמדתי בנושא, כך שתתבסס על אמת). המחקרים הקיימים מראים שבעוד שבדיקת עובדות יכולה לתרום לתיקון עובדתי קצר טווח אצל גולשים, היא לא מצליחה לתרגם את התיקון הזה לשינוי בעמדה סביב הנושא המדובר.
בשנת 2021, בשיא מגיפת הקורונה, פרסמו MIT ואוניברסיטת הרווארד מחקר, שמצא שכאשר גולשים נחשפים לכותרות חדשותיות שונות ולאחר מכן הם מקבלים דירוג האם הן נכונות או שגויות, הדבר מסייע להם לזכור לאורך זמן את היותן נכונות או לא. למעשה, בדיקת עובדות אף עשויה לסייע לצמצם את הנכונות של בני אדם לשתף ברשת תכנים שסווגו ככוזבים. באופן דומה, בדיקת עובדות שהתקיימה במהלך הבחירות לנשיאות צרפת משנת 2017 הצליחה לשפר אצל הבוחרים את איכות המידע העובדתי הקיים אצלם בנוגע לסוגיות שונות שעלו בהן. עם זאת- וזה הקאץ'- בדיקת העובדות לא שינתה את עמדתם של הבוחרים כלפי הפוליטיקאים שהצהירו הצהרות לא נכונות. כלומר, יכול להיות מצב שבו בוחרים יודעים בצורה ברורה יותר שפוליטיקאי מסוים משקר להם, אך הדבר לא ישנה את כוונתם להצביע לו.
מחקר נוסף, שפרסם מכון ברוקינגס (Brookings) מוכיח שבני אדם נחלקים לארבעה סוגים, בהתאם ליחסם לעובדות: המיודעים (Informed): אלו הבטוחים כי שהם מכירים עובדה מסוימת והיא נכונה; הלא-מיודעים (Uninformed): אנשים שיודעים שאין להם את הידע הנחוץ לקבוע אם עובדה מסוימת נכונה או לא; המוטעים (Misinformed): אנשים שחושבים שעובדה מסוימת היא נכונה אך היא לא; המעורפלים (Ambiguously informed): אנשים שמודים שהם רק מנחשים את דבר מה נכון או לא. במחקר נמצא, שדווקא הקבוצה השלישית הכי פחות משנה את עמדתה לאחר בדיקת עובדות והיא המשיכה לדבוק בתפיסות המבוססות על שגיאות.
באופן דומה, נתן וולטר (Nathan Walter), מרצה בכיר במחלקה ללימודי תקשורת באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו, ביצע בעבר מחקר אודות השפעת אי הוודאות סביב מידע מסוים על צריכת מידע שעבר בדיקת עובדות. לטענתו, המחקר התבצע מתוך הנחה כי שאי וודאות עשויה לגרום לבני אדם לפנות יותר לבודקי עובדות. אולם, וולטר מצא כי אנשים פונים לבדיקת עובדות רק כאשר זו מחזקת את עמדותיהם- ולא על מנת לדעת האם עמדה מסוימת מבוססת על עובדות או לא.
בעיה נוספת שקשורה לבדיקת עובדות היא החשיפה המצומצמת שלה לגולשים. אף על פי שאנשים רבים עשויים להפיק תועלת מבדיקת עובדות, רק אנשים מעטים טורחים למצוא מידע שעבר בדיקת עובדות. הניסיון העולמי מלמד, שאלו שעושים זאת הם אנשים שנוהגים לעקוב אחר נושאים פוליטיים באופן שוטף ומעוניינים להישאר מעודכנים בהם באופן שוטף. כתוצאה מכך, הנוכחות המקוונת של מידע שעבר בדיקת עובדות היא מצומצמת מאוד ונמצאת בטווח שבין 0.1%-0.3% מכלל הפרסומים בנושאים פוליטיים בתקופת בחירות.
החסרונות הרבים שתוארו במחקרים האלו (ועוד אלו שנמצאו במחקרים שלא הוצגו כאן) מעלים, לכאורה, את השאלה, האם יש באמת צורך בבודקי עובדות. אולי צוקרברג קיבל את ההחלטה הנכונה?
לעניות דעתי, ישנו צורך אמיתי בבדיקת עובדות מקצועית, שתסייע לתת הקשר נכון לשיח המתנהל ברשתות, משתי סיבות.
הסיבה הראשונה היא, שבודקי עובדות פשוט יודעים לדרג טוב יותר את רמת אמיתותן של ידיעות שונות: בתחילת 2024, פרסמו אוניברסיטת ניו יורק (NYU) ואוניברסיטת מרכז פלורידה (UCF) מחקר משותף, שבחן את יכולתם של בני אדם לבצע בדיקת עובדות באופן עצמאי. במחקר נמצא, כי לגולשים באינטרנט יש סיכוי מוגבר של 19% בסבירות לדרג טענות שגויות כנכונות- מה שעלול לחזק את האמונה שלנו בכותרות שקריות כנכונות. הדבר הזה נובע, למשל, מנטייה גוברת להשתמש במילות מפתח שמזוהות עם מקורות מידע מאיכות נמוכה (למשל "שקרונה") והחיפוש שלהן מוביל למציאת עוד מקורות מאיכות נמוכה. בודקי עובדות יודעים כיצד להימנע מביטויים קונספירטיביים כאלו ואחרים ובכך מסוגלים לבסס את אמיתותה של הצהרה מסוימת על סמך מקורות איכותיים. בנוסף, שיטת הפעולה של בודקי עובדות מבוססת על "קריאה לרוחב", שמאפשרת לבדוק את מהימנות המקור ממנו מגיעה הטענה הנבדקת ובכך להשיג אינדיקציה נוספת למהימנות הטענה.
הסיבה השנייה היא, שהמסגרת במסגרתה נעשית בדיקת העובדות יכולה לאפשר עבודה איכותית, שלא מסוגלת להתקיים במצבים אחרים. בשנת 2021, פרסמו חוקרי MIT מחקר עם ממצא מפתיע למדי: בני אדם מהשורה מסוגלים לדרג את נכונותן של הצהרות שונות באותה רמת דיוק כמו בודקי עובדות מקצועיים. עם זאת, היכולת הזו לא הושגה באופן אינדיבידואלי, אלא התרחשה כאשר היא התבצעה בקבוצות שהכילו בין 10 ל-15 בני אדם, עם ייצוג שווה למחנות הפוליטיים השונים (בארה"ב- רפובליקנים ודמוקרטיים). מדוע המחקר הזה דווקא מחזק את נחיצות בודקי העובדות? האדם הפשוט, הרי, לא קורא חדשות פוליטיות בקבוצות- הוא קורא אותן לבד, עם ההטיות הפוליטיות המוכרות שלו. אין סיטואציה כלשהי בחיי היום-יום, שמעודדת אנשים לקרוא ולדרג חדשות פוליטיות בקבוצות מאוזנות (אדרבא- בני אדם דווקא יעדיפו לעסוק בנושאים פוליטיים עם אנשים המחזיקים בתפיסות הדומות להם ובכך ינציחו את ההטיות הפוליטיות שלהם). המסגרת היחידה שמאפשרת בקרה איכותית ואובייקטיבית כזו היא מסגרת של בדיקת עובדות מקצועית, שמורכבת באופן יזום על ידי גופים אובייקטיביים העוסקים במלאכה הזו.
לסיכומו של דבר- בדיקת עובדות, אומנם, היא לא מושלמת ויש בה מגרעות משמעותיות שפוגעות בתפקיד לו היא מיועדת. תחת זאת, יש לזכור, שכמו בכל צעד הקשור למאבק בפייק ניוז- חינוך, חקיקה, פתרונות טכנולוגיים- הכוח של בדיקת עובדות הוא לא בזה שהיא עומדת בפני עצמה, אלא בכך שהיא חלק ממארג רחב יותר של פתרונות, בו כל אחד פונה לקהלים שונים ובעל יתרונות מובחנים מסוגים שונים. בדיקת עובדות, כשהיא מתבצעת על ידי האנשים המוכשרים לכך, מסוגלת לספק הקשר עובדתי אובייקטיבי, הנחוץ לדיונים פוליטיים המתקיימים בכל מדינה דמוקרטית.
