אף אחד מאיתנו לא אוהב ליפול בפח- ובכל זאת, פעם אחרי עם אנחנו מגלים שידיעות מסוימות שקראנו או ששמענו, שהאמנו להן ואפילו שיתפנו אותן, התבררו כשקריות. פייק ניוז.
איך זה קורה? כיצד פייק ניוז מצליח לתעתע בנו ככה?
זו שאלה שחוקרים רבים ברחבי העולם מנסים לענות עליה בשנים האחרונות. אחד הממצאים המרכזיים שחוזר שוב ושוב מהמחקרים השונים הוא, שהרגשות שמעוררות בנו החדשות שאנחנו קוראים, ישפיעו מאוד על ההחלטה שלנו לשתף את המידע הלאה או לא.
באופן ספציפי יותר, הכעס נמצא על ידי חוקרים רבים כאחד הרגשות המשמעותיים ביותר, שיגרמו לנו להאמין לפייק ניוז ולשתף אותו הלאה.
כיצד זה קורה? שלושת המחקרים המוצגים בפוסט הזה מספקים הצצה מרתקת למנגנון המניע את הפייק ניוז ועל הדרך- חושף גם הצצה לנפש האדם.
1#: כיצד הכעס משפיע על הפצת פייק ניוז ברשתות?
המחקר הראשון בוחן את התפקיד שממלאת תגובת הכעס בהפצת פייק ניוז ברשתות החברתיות. המחקר, שהתבסס על נתונים שנאספו מ-Weibo ו-X, מצא כי פייק ניוז נוטה לעורר יותר כעס ופחות רגשות חיוביים בהשוואה לחדשות אמינות. חדשות שמעוררות כעס מופצות במהירות רבה יותר, לעיתים אף לפני שהקוראים מעריכים את אמינות המידע. רגשות כמו כעס מגבירים מעורבות ומשמשים מנגנון שמניע משתמשים לשתף תוכן, במיוחד בנושאים פוליטיים או חברתיים רגישים.
החוקרים ניתחו למעלה מ-22,000 חדשות שקריות ו-10,000 חדשות אמיתיות, תוך שימוש בכלים כמו לקסיקון רגשי שמסווג רגשות לטקסטים, ושאלונים בהם השתתפו מעל 1,400 אנשים. הממצאים הראו שחדשות מזויפות זוכות לתגובות רגשיות חזקות יותר כמו כעס ודחייה, ואלה מגבירות את נכונות המשתמשים לשתף אותן, במיוחד אם התוכן נתפס כבעל משמעות מוסרית או קבוצתית. אחת הדוגמאות שניתנו היא נטייתם של משתמשים לשתף תוכן כוזב מתוך תחושת חרדה או רצון לנהל דימוי עצמי מול הקהילה.
המחקר מצביע על כך שכעס הוא לא רק תוצאה של תוכן, אלא גם מנגנון שמשפיע על תפוצת המידע, לעיתים אף יותר מתוכן חיובי. החוקרים הציעו מספר דרכים להתמודד עם התופעה, כולל תיוג של תוכן המעורר כעס כדי לעודד קריאה ביקורתית ולעכב שיתוף מהיר. מסקנות המחקר מדגישות את הקשר בין רגש לבין התנהגות משתמשים ברשתות החברתיות, ומציעות כי תכנון קמפיינים חברתיים או הטמעת טכנולוגיות לזיהוי רגשות עשויים להוות חלק מהפתרון לבלימת הפצת פייק ניוז.
2#: התפקיד המוסרי של הפצת פייק ניוז
המחקר השני- שפורסם רק לפני חודש– חוקר את הקשר בין מידע שגוי ורגשות זעם מוסריים, ובודק כיצד תחושות אלה תורמות להפצה רחבה של מידע לא אמין ברשתות חברתיות כמו פייסבוק ו-X. זעם מוסרי מתבטא בתחושות כמו כעס וגועל, שמתעוררות בתגובה לעבירות מוסריות. החוקרים בנו את השערתם על כך שזעם הוא רגש שמגביר מעורבות ברשתות חברתיות ושהוא עשוי להקל על הפצת מידע שגוי, גם אם אינו מדויק, מתוך רצון לסמן נאמנות לקבוצות פוליטיות או לקדם מסרים מוסריים.
המחקר כלל שמונה מחקרים תצפיתיים ושני ניסויים התנהגותיים. במחקרים התצפיתיים נבדקו מעל למיליון קישורים בפייסבוק ועשרות אלפי ציוצים ב-X. הקישורים סווגו כמקור למידע כוזב או מהימן ובמהלך המחקר נמדדו תגובות המשתמשים, כגון רגש הכעס, שהובע בתגובות ונתוני שיתוף. הניסויים כללו מעל ל-1,400 משתתפים, אשר נחשפו לכותרות חדשות אמתיות ושקריות, חלקן מעוררות זעם וחלקן ניטרליות יותר, ונבדקה נכונותם לשתף או להעריך את אמינות המידע.
ממצאי המחקר מראים כי מקורות מידע שגוי מעוררים יותר תגובות זעם בהשוואה למקורות מידע מהימנים. המידע השגוי זכה לשיעור גבוה יותר של תגובות רגשיות כמו כעס ולשיתופים נרחבים, גם כאשר המשתמשים לא קראו את התוכן לפני שיתופו. כמו כן, נמצא כי זעם מוסרי מקדם שיתוף של מידע שגוי באותה מידה כמו של מידע מהימן ולעיתים אף יותר, במיוחד כאשר המידע מדגיש סוגיות מוסריות או קבוצתיות.
החוקרים מצאו שזעם מוסרי מגביר מניעים שאינם תלויים בנכונות המידע, כמו רצון לסמן נאמנות לקבוצה או לקדם עמדות מוסריות. מניעים אלה הופכים את ההתמודדות עם הפצת מידע שגוי למורכבת יותר, משום שהמשתמשים עשויים לשתף מידע מתוך כוונה להביע עמדה מוסרית, ולאו דווקא כדי לקדם מידע מדויק. לדוגמה, משתמשים עשויים לשתף תוכן שקרי מתוך מחשבה שהוא "מזעזע אם נכון", ובכך לשמר את אמינותם בעיני קהילתם.
מתוך כך, הממצאים מצביעים על כך שדרכי פעולה מסורתיות, כמו בדיקת עובדות או עידוד קריאה ביקורתית, אינן מספיקות כדי למנוע את הפצת המידע השגוי. החוקרים ממליצים להתמקד במניעים שאינם קשורים לדיוק, כמו יצירת קמפיינים שמדגישים את ההשלכות החברתיות של הפצת מידע שגוי, או פיתוח כלים שמכוונים להפחתת התמריצים החברתיים לשיתוף תוכן מעורר זעם.
3#: כתיבה, השלכה ושחרור: השיטה הפשוטה לניטרול כעס
המחקר השלישי, שפורסם באפריל השנה, מלמד כי פעולה פיזית יכולה להיות אמצעי משמעותי בהפחתות רמת הכעס שלנו. באופן ספציפי יותר, החוקרים ביקשו לבדוק האם פעולה פיזית של השלכת דף נייר שעליו נכתבו מחשבות הקשורות לאירוע מעורר כעס יכולה לסייע בשחרור הכעס ובניטרול ההשפעה השלילית שלו על המצב הנפשי של האדם. הרקע למחקר נשען על תיאוריות פסיכולוגיות המתמקדות בתהליכי ויסות רגשי, ומשווה בין התמודדות פנימית לבין פעולות סמליות המאפשרות שחרור רגשות שליליים.
במחקר השתתפו עשרות נבדקים שהתבקשו להיזכר באירוע שבו חוו כעס או תסכול רב. הנבדקים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות עיקריות: קבוצת השלכה, שבה המשתתפים כתבו את מחשבותיהם על הדף ולאחר מכן השליכו אותו לפח אשפה, וקבוצת שימור, שבה המשתתפים כתבו את מחשבותיהם אך נשארו עם הדף ולא השליכו אותו. החוקרים ביצעו מדידות של רמות הכעס והתחושות הנלוות הן בתחילת הניסוי והן לאחר השלמת המשימות, באמצעות שאלונים מובנים ובדיקות כמותיות של תגובות רגשיות.
החוקרים מצאו כי רמות הכעס של המשתתפים בקבוצת השלכת הדף פחתו בצורה משמעותית, וחזרו לרמות בסיסיות שקדמו לניסוי. לעומת זאת, אצל המשתתפים בקבוצת השימור, רמות הכעס נותרו גבוהות, ולעיתים אף התגברו כתוצאה מהתמקדות נוספת באירוע שהכעיס אותם. הממצאים הראו כי פעולה פיזית של השלכה סימבולית, אף אם היא פשוטה ביותר, יכולה להוביל לשחרור רגשי ולוויסות יעיל של תחושות שליליות.
החוקרים מסיקים שפעולות פיזיות המשקפות תהליכים מנטליים, כמו השלכת מחשבות שליליות, עשויות להיות כלי אפקטיבי להפחתת רגשות שליליים. המנגנון שעומד מאחורי האפקט אינו לגמרי ברור, אך ההשערה היא כי הקשר בין המוח לפעולה הפיזית יוצר תחושת השלמה וסיום של התהליך הרגשי. החוקרים מציינים כי הגישה דומה לפרקטיקות מסורתיות כמו "האקידשיסארה" ביפן, שבה אנשים משמידים סמלים של מחשבות שליליות, אך הם מדגישים כי מחקרם מספק גיבוי מדעי לגישה זו.
איך זה בעצם קשור לפייק ניוז?
כאשר אנחנו נחשפים לידיעה שלילית שמכעיסה אותנו, אנחנו עשויים לחוש דחף טבעי ובלתי מוסבר לשתף את הפרסום הלאה, כאמצעי לפריקת הכעס שלנו. הבעיה היא, כמובן, שאנחנו לא ממהרים לתת את הדעת לשאלה, האם מה שנכתב בידיעה אכן אמיתי.
אוקי, ומה עושים עם זה?
מכיוון שאנחנו יצורים אנושיים שחווים רגשות, קשה לעשות שליטה מלאה על הרגשות שלנו ולהימנע משיתוף פייק ניוז על רקע רגשי. עם זאת, המודעות לבעיה מהווה צעד ראשון לפתרון כל בעיה וטריק פשוט עשוי לעזור לנו לשתף פחות מידע שקרי בגלל מניעים רגשיים.
מה שעשוי לנו לעזור להתמודד עם הבעיה הוא אימוץ שיטה שנקראת SIFT. השיטה פותחה על ידי מייק קולפילד (Mike Caulfield), מומחה לאוריינות דיגיטלית באוניברסיטת וושינגטון ושמה מורכב למעשה מראשי תיבות של ארבעה צעדים, שיעזרו לנו להבחין טוב יותר בין אמת לשקר.
הצעד הראשון הוא לעצור (Stop): כאשר אנחנו מתחילים לקרוא תוכן שמרגיז אותנו, מבהיל אותנו או "הופך לנו את הבטן" בכל אופן אחר, מומלץ לעצור- לא להמשיך לקרוא, בטח שלא להגיב ולשתף. העצירה תזכיר לנו שרגש הוא מרכיב יסודי בהפצת פייק ניוז והיא תאפשר לנו להוריד את רמות הרגשות השליליים. כך, נוכל ליישם את שאר חלקי השיטה (שכתובים בפוסט הזה) ובכך להעריך את המידע שלפנינו בצורה טובה יותר.
